הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "קתני מיהת"; "תנא קמא ורשב"ג"; "מעשה רב"
שבת כא ע"א
אמר רבה: פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מפני שהאור מסכסכת בהן, שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן - מפני שאין נמשכין אחר הפתילה.
בעא מיניה אביי מרבה: שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק? מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו, או לא? - אמר ליה: אין מדליקין. - מאי טעמא; - לפי שאין מדליקין.
איתיביה: כרך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו - אין מדליקין בו. (אמר) רבן שמעון בן גמליאל +מסורת הש"ס: [אומר]+: של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין.
קתני מיהת מדליקין –
אמר ליה: אדמותבת לי מדרבן שמעון בן גמליאל - סייעינהו מדתנא קמא! –
הא לא קשיא, מעשה רב.
מכל מקום קשיא! מאי לאו - להדליק? - לא, להקפות. - אי להקפות - מאי טעמא דתנא קמא? –
כולה רבן שמעון בן גמליאל היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: כרך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו - אין מדליקין בו. במה דברים אמורים - להדליק, אבל להקפות - מותר, שרבן שמעון בן גמליאל אומר: של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז. –
איני? והאמר רב ברונא אמר רב: חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו, אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק! - הני מימשכי בעינייהו, והני - לא מימשכי בעינייהו וגזרו רבנן על חלב מהותך משום חלב שאינו מהותך, ועל קרבי דגים שנמוחו משום קרבי דגים שלא נמוחו. - וליגזור נמי חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שנתן לתוכן שמן, משום חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שלא נתן לתוכן שמן. - היא גופה גזירה, ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה?
מבנה הגמרא:
1.
אמר רבה: פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מפני שהאור מסכסכת בהן, שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן - מפני שאין נמשכין אחר הפתילה.
דינו של רבה בביאור המשנה
2.
בעא מיניה אביי מרבה: שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק? מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו, או לא? -
אמר ליה: אין מדליקין. -
מאי טעמא; - לפי שאין מדליקין.
בעיה שמעלה אביי לפני רבו – רבה, ותשובת רבה. על הניסוח ה"מוזר" - "אין מדליקין. מאי טעמא; - לפי שאין מדליקין". ראה שוטנשטיין.
3.
איתיביה: כרך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו - אין מדליקין בו. (אמר) רבן שמעון בן גמליאל +מסורת הש"ס: [אומר]+: של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין.
אביי מקשה על רבה מברייתא שיש בה מחלוקת בין "תנא קמא" לרשב"ג.
4.
קתני מיהת מדליקין –
סיום הקושיה מתחיל בביטוי "קתני מיהת". לשון זה, בדרך כלל, בא כאשר מקשים מברייתא, והגמרא מסבירה את הברייתא ורק בסוף ההסבר היא מקשה מאחד החלקים בברייתא. בסוגייתנו אין הדבר כך, אלא מיד אחרי ציטוט הברייתא אביי אומר "קתני מיהת". כנראה שבביטוי זה אביי מתכוון להמשך הגמרא. הוא מתכוון לומר, שאמנם מ"תנא קמא" אי אפשר להקשות על רבה אלא רק מרשב"ג, ויש להניח שההלכה צריכה להיות כרשב"ג וממילא קשה על רבה. ומדוע רק "יש להניח"? מפני שהכלל שהלכה כרשב"ג נגד תנאים אחרים [כולל נגד תנא קמא] הוא רק במשנה, ולכן אביי טוען [כך נראה לענ"ד] שהלכה כרשב"ג מפני שלא מדובר רק בדעתו האישית אלא "של בית אבא", כלומר של אבותיו [רבן גמליאל ואבותיו]. לענייננו מובן גם השימוש בביטוי "קתני מיהת", למרות שאין כאן ממש דיון אודות הברייתא כבדרך כלל [בש"ס] שמתקיים לפני הביטוי "קתני מיהת".
5.
אמר ליה: אדמותבת לי מדרבן שמעון בן גמליאל - סייעינהו מדתנא קמא! –
רבה טוען שהוא יסבור כדעת "תנא קמא". אולי רבה יסבור שאמנם ראוי שהלכה תהיה כרשב"ג, אבל רק נגד תנא בודד ספציפי, ולא נגד "תנא קמא".
6.
הא לא קשיא, מעשה רב.
אביי טוען שבכל זאת הלכה כרשב"ג בברייתא מפני שדינו של רשב"ג לא הובא רק כהבעת דיעה החולקת על תנא קמא, אלא רשב"ג העיד כיצד נהגו בפועל במשפחת אבותיו, והכלל הוא, ש"מעשה רב", כלומר, אם מובא מעשה שעשו חכמים שממנו נלמד דין הרי כך היא ההלכה.
6.1
נראה, שהכוונה היא שעורך הברייתא ניסח כך את דברי רשב"ג כדי ללמדנו שכך הוא [עורך הברייתא] פוסק. אבל אפשר לומר יותר מכך: הלכה כ"מעשה" [בין אם הוא מובא במשנה בין אם הוא מובא בברייתא ובין אם מוזכר המונח "מעשה" ובין אם לא] מפני שעצם זה שכך נהגו בפועל בדור מסויים [ובודאי אם כך נהגו בכמה דורות] הרי שזה מחייב להלכה, ובודאי אם מדובר במשפחת נשיאי ישראל. [ראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד יא]
7.
מכל מקום קשיא! מאי לאו - להדליק? - לא, להקפות. - אי להקפות - מאי טעמא דתנא קמא? –
כולה רבן שמעון בן גמליאל היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: כרך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו - אין מדליקין בו. במה דברים אמורים - להדליק, אבל להקפות - מותר, שרבן שמעון בן גמליאל אומר: של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז. –
התרוץ של רבה הוא שבאמת הוא מסכים לדעת רשב"ג בברייתא, אלא שבברייתא יש "חיסורי מיחסרא" [יש כמובן דיונים מעניינים בפרשנים בפירוש המושג "חיסורי מחסרא"] ויש כאילו לתקנה באופן שבסופו של דבר כל הברייתא מתיישבת עם דעת רבה.
8.
איני? והאמר רב ברונא אמר רב: חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו, אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק! - הני מימשכי בעינייהו, והני - לא מימשכי בעינייהו וגזרו רבנן על חלב מהותך משום חלב שאינו מהותך, ועל קרבי דגים שנמוחו משום קרבי דגים שלא נמוחו. - וליגזור נמי חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שנתן לתוכן שמן, משום חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שלא נתן לתוכן שמן. - היא גופה גזירה, ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה?
כיצד הגמרא מקשה מ"רב" על רבה? הרי אמוראים רשאים לחלוק זה על זה. ב"מתיבתא" מסביר [הערה כט] שרב היה רבן של ישראל. אבל זה קשה, שהרי פעמים רבות בש"ס מובא, שאמוראים מאוחרים חולקים על "רב", ולא מקשים עליהם מ"רב".
8.1
ולכן נראה להסביר שכאן היה ידוע לגמרא שדברי "רב" היו מקובלים על כלל החכמים, ולכן מקשים מ"רב" על דברי רבה.
