דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף יט

עמוד ב

רש"י  ד"ה חרתא. שם מקום: דארגיז. אדם אחד היה אמגושי שבנה לאותה העיר ורב המנונא דר בה ועדיין מערת קבורתו קיימת שם כך מצאתי בתשובה:
רש"י מפרט למקור שם העיר וכן האדם שבנה את העיר, ומוסיף שרב המנונא דר בה ומערת קבורתו עדיין שם, ואכן דברים אלו נמצאים בתשובת רב נטרונאי גאון שרש"י נסמך עליהם, ועכ"פ נראה שיש כאן להוסיף נופך מעניין שעל כן רש"י ציין זאת, לקמן בדף ע"ה ע"א מובא בגמרא מחלוקת בין רב לשמואל מה הפירוש אמגושי (ורש"י במקום אומר שזו מחלוקת בכל מקום שנאמר אמגושי) האם הכוונה למכשף, או למגדף ומסית לע"ז, והגמרא מכריעה שרב סובר שאמגושי הוא מגדף, ועל כן החידוש הוא שלמרות שרב המנונא עצמו גר בכזה מקום, (וגם נקבר), ועל פי שיטת רב לכאורה (ובוודאי רב לא פסק מפורשות שאסור לגור שם), היה אסור לגור בעיר הזאת, שבנה מסית ומדיח לעבודה זרה, בכל זאת לגבי פסיקת התלמיד שפסק נגד רב, שכל אותו מקום נחשב לאתריה דרב, והלכה כמותו במקומו – כשהורה כך, ולמרות שההלכה בנידון זה היא כשמואל אליבא דרבי שמעון שרבי סתם כמותו, העמיד את התלמיד שהורה להיפך – בנידוי, ומכאן נראה כמה חשיבות יש לפסיקת רב במקומו.
באופן נוסף יש להוסיף שרש"י הביא את מקור השם ובונה העיר המורים על מהות, הקליפה הטמאה כנגד הקדושה, חרתא = פירושו חרות = רשום, שניכר בעיר זאת שבנאה אמגושי = וכפי' של רב מגדף (וגם לשמואל שהכוונה מכשף, ככל הנראה היה מכשף גדול שעסק בכוחות הטומאה), ומתבטא גם בשמו, ארגיז = שמרגיז את ריבונו, וע"כ בחר רב המנונא להתיישב דווקא במקום זה ולהיקבר שם, כדי לגבור בכוח הקדושה על הטומאה, ודבר זה בא לידי ביטוי בקביעה שלגבי פסיקת הדין, המקום נחשב לאתריה דרב, וכח פסיקתו נקבע שהלכה כמותו במקום זה (למרות שאין הלכה כן בשאר מקומות) וזה מדגיש את הענין של זה לעומת זה עשה אלוקים, כנגד כוח הטומאה שנחרת במקום זה על ידי בונה העיר שהייתה בסביבות סורא - כוח הקדושה = רב ופסיקתו שמשפיעה על המקום עצמו שהלכה כמותו במקומו.