הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "מאן תנא"; "ודילמא"; "הלכה כרבי מחברו"; "סתם משנה"

שבת יח ע"א

גמרא. מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתן? - אמר רב יוסף: רבי היא, דתניא: אחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים - האחרון חייב, דברי רבי. רבי יוסי אומר: אינו חייב עד שיגבל.
אמר ליה אביי: ודילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי - אלא בקמח דבר גיבול הוא, אבל דיו דלאו בר גיבול הוא - אימא ליחייב! –
לא סלקא דעתך, דתניא: אחד נותן את האפר ואחד נותן את המים - האחרון חייב, דברי רבי. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגבל. ודילמא: מאי אפר - עפר, דבר גיבול הוא. - והתניא: אפר, והתניא: עפר! - מידי גבי הדדי תניא? 

1.
מחלוקת ראשונים כיצד לפסוק. יש פוסקים כ"רבי", שחייב על נתינת המים, ויש פוסקים כ"רבי יוסי ברבי יהודה", שאינו חייב עד שיגבל.

2.
השולחן ערוך פוסק כרבי יוסי ברבי יהודה – לקולא, והקושי הוא, שהרי סתם משנתנו ["סתם משנה"] היא כדעת "רבי", שהרי כך משמע מלשון הגמרא: "מאן תנא... כרבי", וגם בגלל הכלל של "הלכה כרבי מחברו" יש לפסוק כ"רבי"!

2.1
לכן יש לומר שהדיעה שפוסקת כרבי יוסי ברבי יהודה סוברת שיש משנה סתומה נוספת [במסכת שבת דף קנה עמוד ב] שהיא כדעת רבי יוסי ברבי יהודה, ומכיוון שהיא מאוחרת יותר למשנתנו ["יש סדר למשנה" באותה מסכת] לכן יש לפסוק כדיעה של "סתם משנה" האחרונה! [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שב]

3.
וקצת קשה: אם ההסבר לכלל של "הלכה כסתם משנה" הוא ש"רבי" כך "סתם" את המשנה [שבאמת נאמרה בפועל על ידי תנא מסויים] בכוונה כדי להודיענו את פסק ההלכה, מדוע אחר כך סתם משנה אחרת. הרי היה יכול להביא את משנתנו על שמו של התנא שאמרה בפועל, וממילא ברור, שהיינו פוסקים כ"סתם משנה" בדף קנה!

4.
ואפשר לומר, ש"רבי" עצמו מסתפק בדבר וכאילו הוא מביא שתי דעות אפשריות כמי לפסוק, והוא עצמו מתכוון לומר לנו, שיש לפסוק בפועל כ"לישנא בתרא", כלומר, כ"סתם משנה" המאוחרת יותר.

5.
כמובן שניתן לומר בפשטות, ש"רבי" – כעורך המשנה - חשב תחילה כך, ואחר כך שינה את דעתו, "ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה" [ערך חינוכי-מתודי].

6.
ולגבי המחלוקת בין אביי לרב יוסף: הרמב"ם פוסק כרב יוסף מפני שדברי אביי הם דוחק – בגלל הביטוי "ודילמא" – וכן בגלל שמסוגיה אחרת משמע שלא כאביי, וכן בגלל שאין הלכה כאביי מפני שאין הלכה כתלמיד בפני רבו, וכאן אביי דן עם רב יוסף ונחשב שחלק עליו "בפני רבו" – "ילקוט ביאורים" עמוד שג.