הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוים: "רבי יוסי ורבי מאיר - הלכה כרבי יוסי"; "אליבא דנפשייהו"

שבת טז ע"א

ואידך מאי היא? דתנן: המניח כלים תחת הצינור לקבל בהן מי גשמים אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים, ואפילו כלי אבנים וכלי אדמה וכלי גללים - פוסלין את המקוה. אחד המניח ואחד השוכח, דברי בית שמאי. ובית הלל מטהרין בשוכח. אמר רבי מאיר: נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל. ומודים בית שמאי בשוכח בחצר, שהוא טהור.
אמר רבי יוסי: עדיין מחלוקת במקומה עומדת.
אמר רב משרשיא, דבי רב אמרי: הכל מודים כשהניחם בשעת קישור עבים - טמאים. בשעת פיזור עבים - דברי הכל טהורין, לא נחלקו אלא שהניחם בשעת קישור עבים, ונתפזרו, וחזרו ונתקשרו. מר סבר: בטלה מחשבתו, ומר סבר: לא בטלה מחשבתו. ולרבי יוסי דאמר מחלוקת עדיין במקומה עומדת, בצרי להו! - אמר רב נחמן בר יצחק: אף בנות כותים נדות מעריסתן - בו ביום גזרו. 
 
1.
רמב"ם הלכות מקוואות פרק ד הלכה ד:

המניח כלים תחת הצינור תמיד בכל עת ובכל זמן אחד כלים קטנים ואחד כלים גדולים אפילו כלי אבנים וכיוצא בהן מכלים שאינן מקבלין טומאה ונתמלאו מי גשמים הרי אלו פסולין, ואם כפאן על פיהן או שברן המים הנקוין מהן כשאובין לכל דבר שהרי לדעתו נתמלאו שחזקת הצינור לקלח מים, ואפילו שכח הכלים תחת הצינור פסולין גזרו על השוכח מפני המניח, וכן המניח את הכלים בחצר בעת קישור העבים ונתמלאו המים שבהן פסולין שהרי לדעתו נתמלאו, וכן גזרו על השוכח בחצר בשעת קישור עבים משום מניח, הניחן בחצר בעת פיזור עבים ובאו עבים ונתמלאו הרי אלו כשרין כמו שמניחן בראש הגג לנגבן, וכן אם הניחן בעת קישור העבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ונתמלאו הרי אלו כשרין, ואם שברן או כפאן המים הנקוין מהן כשרין.

בפשטות הרמב"ם פסק גם כבית שמאי לפי שיטת רבי מאיר, וכן לפי רב משרשיא שהביא את דברי "בי רב".

2.
יש על כך דיון רחב אצל פרשני הרמב"ם נבדוק רק "נקודה" אחת:

3.
כסף משנה הלכות מקוואות פרק ד הלכה ד:

... ודברי רבינו תמוהים מכמה פנים חדא דמשמע שפסק כב"ש דפסלי במניח תחת הצינור אף בשוכח ואמאי שבק ב"ה ופסק כב"ש
ואף על גב דרבי מאיר אמר נמנו ורבו ב"ש על ב"ה הא ר"י אמר עדיין מחלוקת במקומה עומדת
וקי"ל ר"מ ורבי יוסי הלכה כר"י.
ועוד שכתב דמניח כלים תחת הצינור בכל עת ובכל זמן פסולים כלומר בין שהניחן בשעת קישור העבים פסולים וזה היפך ממאי דאוקימנא בפ"ק דשבת דהכל מודים בשהניחן בשעת פיזור עבים שהם טהורים. ועוד שכתב שגזרו על השוכח בחצר והא בהדיא תנן דמודים ב"ש בשוכח בחצר שהוא טהור. ועוד שהוא מניח חילוק דבשעת קישור העבים ושעת פיזור העבים בחצר ולא בצינור ולפ"ז משמע דכי אמרינן לא נחלקו אלא שהניחן בשעת קישור העבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו מ"ס בטלה מחשבתו ומ"ס לא בטלה מחשבתו דהיינו לומר דב"ה סברי בטלה מחשבתו וב"ש סברי לא בטלה וכיון שהוא ז"ל פוסק כב"ש כמו שקדם ה"ל לפסוק גם בזה דפסולים כב"ש דאמרי לא בטלה מחשבתו ועוד דלפי מה שהוא ז"ל מניח חילוק דקישור עבים ופיזורם בחצר מיירי בשכח וכן אם הניחם בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו למה לא כתב דין השוכח:

... וסובר עוד רבינו דהלכה כר"מ משום דבגמרא אמרינן דר"ט ס"ל כוותיה:

ה"כסף משנה" מאריך מאד בהסבר הסוגיה ובפסק הרמב"ם.

3.1
בקטע המצוטט הוא שואל: מדוע הרמב"ם פוסק כרבי מאיר בהסבר מחלוקת בית שמאי ובית הלל ולא כרבי יוסי שהסביר באופן שונה, שהרי הכלל הוא, שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר!

3.2
הוא מתרץ שבמקרה שלנו הלכה כרבי מאיר נגד רבי יוסי כי כך גם דעתו של רבי טרפון!

4.
הב"ח מתרץ תירוץ יותר עקרוני: הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר הוא רק במחלוקת שהם חלוקים מסברת עצמם ["אליבא דנפשייהו"] ולא כאשר הם חלוקים בשיטות של תנאים קדומים יותר [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רפא].