סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הריגת כינה בשבת / הרב הלל בן שלמה

שבת יב ע"א
 

בגמרתנו מובאת דעת רבי אליעזר, המחמיר בהריגת כינים בשבת. בגמרא בדף קז,ב מובא, כי חכמים חולקים עליו וסוברים, כי אין לאסור את הריגת הכינים, משום שאיסור השחיטה נאמר דווקא בדברים כדוגמת האילים המאדמים שהיו במשכן, שהם פרים ורבים, אבל כינה, שאינה פרה ורבה – לא. לדברי רבי שמעון בן אלעזר בברייתא המובאת בסוגייתנו, דברי רבי אליעזר מתאימים לדברי בית שמאי (והדבר מתאים לפירוש האמור לגבי רבי אליעזר שהיה 'שמותי' מתלמידי בית שמאי), ואילו דברי חכמים הם דברי בית הלל.
 

האומנם בית הלל מתירים הריגת כינים בשבת?

בברייתא נוספת המובאת בגמרא, לגבי המפלה את כליו, נחלקים התנאים אם האדם רשאי למלול ולזרוק את הכנים שהוא מוצא, אך להיזהר שלא להורגם (כך דעת תנא קמא), או שמא הוא יכול ליטלם ולזורקם, אך עליו להקפיד אפילו שלא למלול (כך דעת אבא שאול). לדברי רש"י, תנאים אלו אוסרים הריגת כינה בשבת, והם נחלקים בשאלה אם איסור זה הוא מן התורה – כך דעת אבא שאול – ועל כן יש לגזור על המלילה שמא יהרוג; או שמא איסור זה הוא מדרבנן, ועל כן תנא קמא אינו גוזר גם על המלילה. רש"י אינו מבאר מהו המקור לאיסור דרבנן האמור, וייתכן שלדעתו זוהי גזירה, שמא יבוא להרוג דבר אחר, כמו פרעוש. כך מבארים התוספות (ד"ה נוטל) בדעת אבא שאול, שהוא גוזר מלילה של כינה אגב מלילה של פרעוש, ומלילה של פרעוש שמא יהרוג, "וכולה חדא גזירה היא". ייתכן לומר, שתנאים אלו אינם מקבלים את דברי רבי שמעון בן אלעזר בביאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל, ולדעתם בית הלל אינם מתירים את הריגת הכינים בשבת (על כל פנים מדרבנן).
 

האומנם האמוראים מתירים להרוג כינים בשבת?

רב הונא מכריע להלכה כדעת תנא קמא "מולל וזורק וזהו כבודו ואפילו בחול". בגמרא מיד נאמר לגבי רבה (וכן לגבי רב ששת) שהיה "מקטע להו", ומבאר רש"י, שהוא היה הורג אותם בשבת. כך גם מבארים התוספות (ד"ה רבה), הכותבים שאנחנו סומכים על פירוש זה, ועל כן אנו מתירים להרוג כינים בשבת. אולם התוספות מביאים את פירוש ריב"א, המבאר כי מעשהו של רבה היה בחול ולא בשבת. רבה בא לומר לנו, שאין בכך פגיעה בכבוד הנדרש, בניגוד לברייתא המופיעה קודם לכן, האומרת שאין פולין ברשות הרבים מפני הכבוד. לפי פירוש זה, הכרעתו של רב הונא אינה שנויה במחלוקת, ואין היתר להריגת כינים בשבת.

הרא"ש מקשה על המנהג המקובל להרוג כינים בשבת העולה מדברי רש"י ותוספות, שהרי לא מסתבר שהאמוראים יחלקו על דברי התנאים בברייתא, שכולם אוסרים את הריגת הכינים. מסיבה זו מבאר הרא"ש, שהתנאים אסרו דווקא במפלה את כליו, שאז שייך לגזור שמא יבוא להחליף בין כינה לפרעוש. אבל במפלה את ראשו, שם אין מצויים פרעושים, אין לגזור. ממילא לדעתו, יש להחמיר להלכה במפלה את כליו, שעל זה האמוראים לא נחלקו (וכך מכריע בשו"ע או"ח שטז,ט; ובבה"ל מעיר שם כי רוב הראשונים מתירים לגמרי, אולם לירא שמים ראוי להחמיר כרא"ש).

לכאורה, יש לתמוה על חלוקתו של הרא"ש, שהרי דברי האמוראים מובאים בהמשך ישיר לדברי הגמרא על 'המפלה את כליו', ולא נזכר כי הם היו מפלים את ראשם. הלשון "יפלה את כליו" היא הלשון המופיעה גם במשנתנו, ובפשטות זו הכוונה בדברי הברייתא "אין פולין", ולא מצאנו חלוקה בין פליית כלים לפליית הראש. אם אכן מעשי האמוראים היו בשבת, כפי שמבארים רש"י ותוספות, קשה ליישב דברים אלו עם הברייתא (ואולי מסיבה זו הריב"א מבאר באופן אחר; ואף הרא"ש אינו כותב את ביאורו באופן מוכרח, אלא רק 'אפשר').

לכאורה, יש מקום לפרש את מעשה האמוראים שלא כפירוש רש"י, שהרי לא מפורש לגבי אמוראים אלו שהיו הורגים את הכינים, אלא שהיו מקטעים אותם (ובניגוד ללשון המובאת לגבי רב נחמן שם "קטולין"). לשון 'מקטע' מזכיר את לשון 'קיטע', שהוא מי שאין לו רגליים, כמובא להלן בפרק ו (או מי שאין לו ידיים, כמופיע בברכות נט,ב). וכך מופיע בירושלמי לפנינו (שבת פ"א ה"ג) לאחר הבאת ברייתא זו: "שמואל מקטע ידה ורגלה...". מעשהו של שמואל מתאים לדברי תנא קמא, כפי שמפרשם רש"י אצלנו "מולל להתיש כוחן שלא יחזרו אליו". לפי דברים אלו, אמוראים אלו לא התירו להרוג את הכינים, וממילא אין מקום לקושיית הרא"ש הנזכרת. (ייתכן גם לומר, שרבא שהיה זורק אותם לספל של מים 'לקנא דמיא', לא היה שופך אותם לספל בעודו מלא במים, אלא לספל המיועד לתת לתוכו מים, ולהלן קמג,א נזכר לגבי גרעיני תמרים "רבה מטלטל להו אגב לקנא דמיא". כמו כן, ייתכן שדברי רב נחמן "קטולין ואשמעינן לי קלא דסנוותי", לא נאמרו לגבי שבת).
 

זיהוי הכינה

התוספות (ד"ה שמא) מביאים מחלוקת בזיהוי הכינה הנזכרת: רבינו יוסף מאורלינש אומר, שכינה זו היא 'השחורה הקופצת', והיא אשר יצאה מהארץ במכת הכינים, שכן דרך הכינים לצאת מהארץ. אבל פרעוש, שלגביו אין מחלוקת, זו הכינה הרוחשת המוכרת לנו כיום. רבינו תם לעומתו מאריך לדחות את דבריו, ממקורות בחז"ל מהם משתמע שהכינים הנזכרות בדבריהם, הם הכינים המוכרות לנו כיום, ולדבריו הפרעוש הוא השחורה הקופצת.

אמנם, על פי המוכרת לנו כיום, הכינים אינן נוצרות מזיעה, אלא מביצים. מסיבה זו כותבים כמה מפוסקי זמננו, כי אין להתיר הריגת כינים, ויש בזה איסור תורה. ייתכן, שזו הקושיה אשר הביאה את רבי יוסף מאורלינש לבאר באופן אחר מהמקובל.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר