היתר קבלת חפץ מרשות אחרת / הרב הלל בן שלמה
שבת ג ע"א
לדברי הגמרא, יש לחלק בין פעולת איסור שנעשתה על ידי שניים, שאז הכלל הוא "פטור אבל אסור", לבין מקרה שאדם אחד עשה את כל המלאכה, כגון שהוציא מרשות לרשות ונתן לתוך ידו של העני, שאז העני לא עשה כל איסור והכלל הוא "פטור ומותר". האומנם העני העומד ברשות הרבים ומבקש נדבה מבעל הבית העומד ברשות הרבים אינו עובר כל איסור? לכאורה, הוא מכשיל בידים את בעל הבית באיסור תורה, ויש בכך איסור "לפני עיוור לא תתן מכשול"!
מסיבה זו כותבים התוספות (ד"ה בבא), שהמדובר כאן בנכרי ובחפץ של נכרי, שאין עליו איסור כלל (ולכן ניתן לקבל מידו). כלומר: כאשר מי שמבצע את פעולת ההוצאה במלואה, כולל העקירה וההנחה הוא גוי, המקבל מידו אינו מבצע כל מעשה (והרי זה כמעשה אצטבא שאינו נחשב למעשה כלל– ראה זבחים יד,ב), ועל כן הדבר מותר (על פי התפארת ישראל בפירושו למשנה). אמנם, מלשון המשנה "העני חייב ובעל הבית פטור" משתמע, שבאותה פעולה יש אדם אחד חייב ואדם אחד פטור. אם העושה את הפעולה הוא הגוי, מה שייך לומר "חייב" לגביו? נראה, שזו כוונת הרשב"א בחידושיו, המעיר כי דברי התוספות דחוקים. הרא"ש במקום מעיר, כי אין להתיר את ההוצאה בחפץ של נכרי, משום שהרואה אינו מכיר אם הוא של גוי.
לדברי הטור והשו"ע (או"ח סימן שמז), אכן האמירה הנזכרת כאן "פטור ומותר" אינה היתר גמור. הנידון שלפנינו כאן הוא רק מצד הלכות שבת, שאז אין איסור בדבר, אולם באמת יש איסור בדבר מצד האיסור להכשיל את חברו (וכאשר חברו יכול להיכשל גם בלי סיוע זה, האיסור הוא מדרבנן). הרמב"ם בהלכות שבת (יג,ז), המביא את הדין הנזכר, ואינו מבאר כדברי התוספות שהמדובר בגוי. לדבריו, זה שהניחו אצלו "זה העומד לא עשה כלום". ייתכן שגם לדעתו, העומד לא עשה כלום באיסור הוצאה והכנסה, אך אם הוא השפיע על חברו לתת את הדבר לידיו, הוא הכשילו באיסור "לפני עיוור".
