סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "מאן תנא... רבי... היא"; "סתם משנה"

שבת יד ע"א


דתנן, אלו פוסלין את התרומה: האוכל אוכל ראשון, והאוכל אוכל שני, והשותה משקין טמאין, והבא ראשו ורובו במים שאובין, וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין, והספר, והידים והטבול יום, והאוכלים והכלים שנטמאו במשקין.
מאן תנא האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני - מפסל פסלי, טמויי
לא מטמו? אמר רבה בר בר חנה:
רבי יהושע היא. דתנן, רבי אליעזר אומר: האוכל אוכל ראשון - ראשון, ואוכל אוכל שני - שני, אוכל שלישי - שלישי. רבי יהושע אומר: האוכל אוכל ראשון ואוכל שני - שני, שלישי - שני לקודש ואין שני לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה. 
 

הגמרא שואלת כמי "הולכת" המשנה [ממסכת זבים פרק ה – "הנוגע בזב" - משנה יב] שמובאת בקשר למשנתנו, והיא עונה, שמתאים לשיטת רבי יהושע במחלוקתו עם רבי אליעזר [במשנה, מסכת טהרות פרק ב – "האשה שהיתה" - משנה ב. מסכת טהרות באה לפני מסכת זבים].

רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה י:

הואיל והידים שניות אם נגעו במשקה עשאום תחילה, ואם נגעו משקין אלו באוכלין עושין אותן שני, ואם נגעו במשקין אחרים עושין אותן תחילה שהמשקין תחלה לעולם כמו שביארנו, אבל אין משקין אלו שנטמאו מחמת הידים מטמאין כלים שעיקר טומאת הידים מדבריהם,
וכן גזרו חכמים על כל אדם שיאכל אוכלין טמאין בין שאכל אוכל ראשון או אוכל שני, ועל כל השותה משקין טמאים שיהיה שני לטומאה עד שיטבול, ואם נגע באוכלין עשאן שלישי, ואם נגע במשקין אפילו משקה חולין עשאן תחלה לטמא אוכלין ומשקין אחרים, אבל לא לטמא כלים הואיל ועיקר טומאת אדם זה מדבריהם, ומפני מה גזרו טומאה על האוכל אוכלין טמאים, שמא יאכל אוכל ראשון או שני וישתה עליו משקה תרומה ונמצא המשקה תרומה טמא באוכל שבפיו, וכן השותה משקין טמאים שמא יאכל עמהן אוכל תרומה ונמצא טמא במשקין שבפיו וכבר ביארנו בתרומות שאסור לאכול תרומה טמאה. +/השגת הראב"ד/ אבל אין משקין. א"א לא ידעתי מהו זה והוא סותר את דבריו וא"ת לא כתב שאין מטמאין אלא אכלים אף זו שיבוש שהרי אמרו באלו דברים גזירה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס אלמא כלים נמי מטמאו. /השגת הראב"ד/ אבל לא לטמא כלים. א"א ולא אפילו לטמא אוכלין של חולין שלא גזרו אלא לתרומה.+

כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה י:

וכן גזרו חכמים וכו'. בפ"ב דטהרות וכרבי יהושע דאמר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני וסתם לן תנא כוותיה בסוף זבים דמני לאוכל אוכל שני בהדי הנך דפוסלין את התרומה. ...
וכתב הראב"ד ולא אפילו לטמא אוכלים של חולין שלא גזרו אלא לתרומה עכ"ל. ואני אומר שזה דבר פשוט ומבואר בדברי רבינו בסמוך:
ומפני מה גזרו וכו' עד במשקים שבפיו. פ"ק דשבת (דף י"ד):

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כשיטת רבי יהושע במחלוקתו עם רבי אליעזר. הנימוק להכרעה כרבי יהושע הוא בכך, שהמשנה במסכת זבים [שמובאת גם בסוגייתנו] נחשבת כ"סתם משנה", והיא "הולכת" בשיטת רבי יהושע, וכמו שאומרת הגמרא בסוגייתנו "רבי יהושע היא".

ונראה לי להוסיף [ולא ראיתי מי שמעיר על כך]: הרי המשנה במסכת זבים היא אמנם "סתם משנה", והמחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע היא "מחלוקת", והיא נמצאת במסכת טהרות. מסכת טהרות משובצת בש"ס לפני מסכת זבים, יוצא אפוא שמדובר בדין שנמצא ב: "מחלוקת ואחר כך סתם", והכלל הוא, שהלכה כ"סתם".

לצורך סוגייתנו רק נאמר שהביטוי "מאן תנא... רבי יהושע היא" בא ללמדנו בדיוק את מה שאמרנו: המשנה הסתומה מתאימה לשיטת רבי יהושע.

הגמרא במסכת שבועות דף ג פתחה את הסוגיה בשאלה מדוע מסכת שבועות נכתבה אחרי מסכת מכות.
שואל תוס' [בד"ה "מכדי..."] הרי כלל בידינו שאין סדר למשנה במסכתות שונות.

עונה תוס': כשרבי יהודה הנשיא לימד את הש"ס לא לימדם לפי סדר מסויים ומוגדר [וצריך כנראה לומר, שהוא לימד בדיוק לפי המסורת שהיתה בידו לפני שהוא "שיפץ" את המשנה], אבל אחרי שהסתיים הלימוד של הש"ס הוא ערך אותם לפי סדר [ואולי הוא גם גם "שיפץ" את המשניות לצורך קביעת הלכה].

אחרי כתיבת הש"ס [משניות] המשמעות של הכלל שאין סדר למשנה בא לידי ביטוי בנושא של "סתם משנה".

הכלל הבסיסי הוא ש"הלכה כסתם משנה". הסיבה היא שרבי יהודה הנשיא סתם את המשנה ולא נקב בשם אומרה כדי ללמדנו שבית דינו של רבי יהודה הנשיא הכריע כאותה דעה.

באותו עניין הכלל הוא "מחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם", ו"סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם".

כלומר, מה תהיה ההלכה כשרבי יהודה הנשיא סתם כדעה אחת באחת המשניות ובמשנה אחרת ציין מחלוקת באותו עניין.

הכלל, למשל, ש"סתם אחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם" הגיוני באותה מסכת אבל במסכתות שונות, מכיון שאין סדר למסכתות, כיצד נדע מה רבי יהודה הנשיא אמר ראשון ומה אמר אחרון.

מהתוס' משמע, שרבי יהודה הנשיא קבע מהו "סתם" בזמן שלימד את תלמידיו ולא בזמן שערך את המשניות והמסכתות וסידרם.

וכנראה שיש לדקדק, שאת הלימוד והעריכה העקרונית ביצע רבי יהודה הנשיא יחד עם בית דינו. רק את קביעת הסדר הסופי של השיבוץ בש"ס הוא ביצע בלי שינויים פנימיים. השאלה אם את הסידור זה עשה רבי יהודה הנשיא בעצמו או שמא גם את הסירור הוא קבע יחד עם בית דינו.

על כל פנים, אם הוא ["רבי"] ידע שבנושא מסויים יש גם מחלוקת והוא הכריע כ"סתם" במקום אחר, הרי שהוא השאיר את המחלוקת מהנימוק של "משנה ראשונה לא זזה ממקומה", והכרעתו של "רבי" היתה באמצעות העובדה שהוא קבע את הסדר באופן שנדע כיצד להכריע על פי הכללים לעיל.

המשניות בסוגייתנו אינם מאותה מסכת [מסכת זבים ומסכת טהרות] ולכן "אין סדר", ולכן אולי היה ניתן להכריע כרבי אליעזר כי אולי ה"סדר" באמת היה הפוך, ואז יש לנו כלל "סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם" כלומר, לא בהכרח ההלכה כרבי יהושע [לפי מי שסובר שמשמעות הכלל "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם" הוא, שאין הכרח לפסוק כ"סתם", ולא שבהכרח פוסקים שלא כ"סתם"], ולכן באה סוגייתנו להדגיש, שכן הלכה כרבי יהושע – ואולי בגלל סמכות האמוראים לפסוק, ואולי בגלל שכעיקרון ההלכה היא כרבי יהושע נגד רבי אליעזר [אם נאמר שמשניות אלה נאמרו אחרי שכבר נקבע העיקרון הכללי, שהלכה כרבי יהושע נגד רבי אליעזר].

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:

...לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא
וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני

משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד ... [קשור ל: "סתמא דגמרא" / "רב ותלמיד" / "עורך הגמרא"]

לפעמים נקבעת ההלכה כאותו תנא/אמורא שעליו נאמר "מאן תנא", והסיבה שרק לפעמים משמעות הביטוי "מאן תנא" היא, שבא לקבוע כמותו את ההלכה תלוי בדיוק בדברים שאמרנו לעיל [במקרים שמדובר בשתי משניות שונות שאחת מהן היא "סתם" והשניה היא "מחלוקת"].



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר