מראה מקום להלכות פרק ראשון / הרב דוד לאו

עירובין ב ע"א

ב,א, תקנת חכמים במבוי – מקום שיש לו ג' מחיצות, אסרו חכמים לטלטל בו עד שיעשה שום תיקון ברביעית. (שו"ע סי' שסג ס"א)
מבוי שגבוה מעשרים - ואם היה בגובה חללו יותר מעשרים אמה מצומצמות, אינו ניתר בקורה, אבל ניתר הוא בלחי. (סי' שסג סכ"ו, משנה ברורה ס"ק צה, וביאור הלכה).

ג,א, אמלתרא – ואם רוצה להכשירו בקורה צריך שיעשה בה ציור וכיור (ציור אחד בכותל מן הסיד או על שמי הקורה), שעל ידי כך מסתכלים בה (סי' שסג סכ"ו).

ד,ב,מיעוט חלל המבוי לאורך המבוי – ואם היה גבוה יותר מעשרים ובנה בניין תחת הקורה למעטו מעשרים, די בבניין רחב טפח כרוחב הקורה (סי' שסג סכ"ו משנה ברורה ס"ק צו-צח).

ה,א, שיעור שטח הגבהת המבוי לעשרה טפחים – אבל אם אינו גבוה י' וחוקק בו להשלימו לי', צריך לחוק ארבע אמות לתוך המבוי על פני כל רחבו (סי' שסג סכ"ו, משנה ברורה ס"ק צט-קא).
מבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו – מבוי שנפרץ בו פרצה מצידו כלפי ראשו, אם נשאר עומד בראשו פס רחב ארבעה טפחים מותר, והוא שלא תהא הפרצה יותר על י', ואם לא נשאר פס ד' אסור, אלא אם כן הייתה הפרצה פחות מג' טפחים (סי' שסה ס"א, משנה ברורה ס"E א-ה, ביאור הלכה).

ה,ב, לחי שבולט מדופן המבוי – לחי העומד מאליו, אפילו סמכו עליו מערב שבת, אם המבוי רחב יותר משמונה אמות, אם הלחי בולט לתוכו ד' אמות אינו נידון משום לחי וצריך לחי אחר להתירו, ויעמידנו ברוח שכנגדו, ואם ירצה להעמידו אצלו יעשנו מעט עב או דק יותר מהבליטה, כדי שיהא ניכר שהוא לשם לחי. הגה, ואם העמידו לשם לחי, דאית ליה קלא שתקנו לחי למבוי זה, אפילו רחב ארבע אמות הוי לחי (סי' שסג סי"ב, משנה ברורה ס"ק מ-מג).

ו,א, מבוי שנפרץ מצידו – נפרץ מצידו, שלא כלפי ראשו, שיעורו, אפילו לא נשתייר מן הכותל ביסוד כלום, והוא דלא בקעי בה רבים, הגה, אבל אי בקעי בה רבים, אפילו לא נפרץ רק ארבעה טפחים, צריך לתקנו שם (סי' שסה ס"ב משנה ברורה ס"ק ו-יא).
מבוי עקום – מבוי עקום כמין דל"ת דינו כאילו היה מפולש בעקמימות, וצריך צורת הפתח בעקמימותו ובשני ראשיו, לכל אחד לחי או קורה או צורת הפתח בכל אחד משני ראשיו ולחי או קורה בעקמימותו (סי' שסד ס"ג, משנה ברורה ס"ק ט-יב, ביאור הלכה).
תיקון רשות הרבים – רשות הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות, והוא שננעלות בלילה. ויש אומרים אע"פ שאין ננעלות אבל צריך שיהיו ראויות לינעל, שאם היו משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות לינעל, ואחר שעשה לה תיקון דלתות חשובה כולה כחצר אחת ואין מבואותיה צריכים תיקון (סי' שסד ס"ב, משנה ברורה ס"ק ה-ח וביאור הלכה).
מבוי מפולש – מבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים, או צד אחד לרשות הרבים וצידו השני לכרמלית, הגה, או שני ראשיו פתוחים לכרמלית, צריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן (סי' שסד ס"א משנה ברורה ס"ק א-ב, ביאור הלכה).
מבוי שנפרץ לחצר ונפרצה חצר כנגדו – מבוי שנפרץ במילואו לחצר, ונפרץ החצר מצד השני לרשות הרבים, אם לא עירבו בני חצר עם בני המבוי, חצר מותרת אפילו נפרץ כנגד פרצת המבוי, ואפילו בקעי בה רבים, ובלבד שלא יהא עליו יותר מעשר, ומבוי אסור, אפילו אינו כנגד פרצת החצר, דכיוון שלא עירבו עם המבוי אוסרת עליו. וכגון שנכנסו כתלי המבוי בחצר, בעניין שאין הגיפופין שנשארו בחצר נראים למי שעומד במבוי, אבל אם נראים, עולים לו משום לחי ומותר. ואם עירבו בני החצר עם בני המבוי, והפירצה שבמבוי לחצר אינו מצד החצר, ופרצות החצר מצד השני אינן מכוונות כנגד פרצת המבוי, והחצר של רבים, גם המבוי מותר. אבל אם לא עירבו, או אפילו עירבו פרצת החצר למבוי מצדו, או אפילו באמצע החצר ופרצת החצר מצד השני כנגדה, או אפילו אינה כנגדה והחצר הוא של יחיד אסורה (שו"ע סי' שסה ס"ג, ראה הקדמת המשנה ברורה ס"ק יב וכן ס"ק יג-כג וביאור הלכה).

ח,א, מבוי שמצד אחד ים ומצד אחד אשפה – מבוי שצדו אחד כלה לים וצדו אחר כלה לאשפה של רבים, אין צריך כלום, שאשפה של רבים אינה עשויה להתפנות, ואין חוששים שמא יעלה הים שרטון (יובש כעין אי שנדחו המים ממנו שנעשה ראוי לזריעה), הגה, ויש חולקים וסוברים דחיישינן שמא יעלה שרטון, ואין כאן מחיצה. (סי' שסג סכ"ט ס"ק קיח-קכב וביאור הלכה).

ח,ב, מבוי העשוי כנדל - מבוי העשוי כנדל, דהיינו מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו, וראשי השניים פתוחים לרשות הרבים, אפילו אין פתחי הקטנים שמכאן ומכאן מכוונים זה כנגד זה, עושה לכל אחד במקום פתיחתו למבוי גדול צורת פתח, ובראשו השני הפתוח לרשות הרבים לחי, או קורה, ובמבוי הגדול, אם הוא מפולש עושה צורת פתח מצד אחד ומצדו השני לחי או קורה, ואם הוא סתום עושה לחי או קורה בראשו (סי' שסד ס"ה משנה ברורה ס"ק טו-יט).
מבוי שצדו אחד ארוך והשני קצר – מבוי שצדו אחד ארוך ואחד קצר, אפילו אין צד הארוך עודף על הקצר ארבע אמות, אינו מניח הקורה אלא כנגד הקצר. אבל אם ירצה יעשה שם צורת פתח באלכסון, ותוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון, ומשתמש בקצר כנגד הקצר ובארוך כנגד הארוך (סי' שסג ס"ל משנה ברורה ס"ק קכג-קכו וביאור הלכה).

ח,ב, השתמשות מתחת הקורה ובין הלחיים – מותר להשתמש תחת הקורה וכנגד הלחי, והני מילי בפתוח לרשות הרבים, אבל בפתוח לכרמלית אסור בין תחת הקורה ובין כנגד הלחי, מפני שמצטרף לכרמלית שאצלו, שמצא מין את מינו וניעור (סי' שסה ס"ד משנה ברורה ס"ק כה-כז וביאור הלכה).
קןרה על גבי מבוי – אבל אם נעץ שתי יתדות אצל המבוי בחוץ, אפילו בסמוך לו, והניחם עליהם, פסול (סי' שסג סי"ד, משנה ברורה ס"ק נא-נב).

ט,א, קורה משוכה או תלויה – נעץ שתי יתדות עקומות על שני כותלי המבוי, ועקמימותה נוטה לתוך המבוי ונתן הקורה עליהם, ואין ביתדות טפח שהוא שיעור קורה להיות נחשבים כקורה, אם אינם גבוהים מכותלי המבוי שלושה ואין בנטייתם שלושה, כשרה, שאנו רואים כאלו הם על כתלי המבוי וכאילו הקורה נוגעת במבוי, ואם יש בגובהם או בנטייתם שלושה פסולה (סי' שסג סכ"ה משנה ברורה ס"ק פג-פז).

ט,ב, נראה מבחוץ ושווה מבפנים או נראה מבפנים שווה מבחוץ – בין שנראית בליטת הלחי לעומדים בתוך המבוי ואינה נראית לעומדים בחוץ, בין שנראית לעומדים בחוץ כנגד חלל המבוי ואינה נראית לעומדים בפנים כשר (סי' שסג ס"ט, משנה ברורה ס"ק לא-לג).

י,א, מבוי שרחב מעשר – הא דמבוי ניתר בלחי או קורה וכו' ולא יהא רחבו יותר מעשר אמות מצומצמות (סי' שסג סכ"ו משנה ברורה ס"ק צ).

י,ב, מבוי שרחב מעשרים אמה ותיקנו – מבוי שהוא רחב עשרים אמות עושה פס ארוך ד' אמות ומעמידו באמצע וחשוב כל צד מצידי הפס כמבוי בפני עצמו, כיוון שאורך הפס ארבע אמות, ויתן קורה בראשו, וצריך להיזהר שתהא הקורה מונחת על הפס, או תוך ג' טפחים, וצריך שיהא בכל מבוי משנים אלו שהפס מפסיק ביניהם בתים וחצרות פתוחים לתוכו וכל תנאי מבוי. ומה שמן הפס ועד הכותל האמצעי של מבוי יש לו דין מבוי עקום, שהרי אלו שני המבואות מתעקמים ובאמצע פתוחים בשני ראשיהם לרשות הרבים. הגה, ויש אומרים דאין לו דין מבוי עקום, אלא אם כן יש מן הפס ועד הכותל האמצעי יותר מעשר אמות (סי' שסג סל"ג משנה ברורה ס"ק קלג-קמג).
תיקון למבוי רחב – עוד אפשר לעשות תיקון אחר למבוי שהוא רחב עשרים אמות, שירחיק ב' אמות מהכותל ויעשה פס רחב שלוש אמות, ויעשה כן גם בצד השני וישאר פתח רחב עשר אמות, או ירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וכן יעשה בצד השני, וכן כל כיוצא בזה, ובלבד שהפס יהא על יתר האויר שבינו לכותל, דאם לא כן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה. וצריך להיזהר דלא לשבוק פתחא רבא ועייל בזוטא, שאם עשה כן בטל תיקון המבוי, אלא אם כן עשה צורת פתח לזוטא (סי/ שסג סל"ד, משנה ברורה ס"ק קמה-קנ).
הכשר צורת הפתח – אם עשה צורת הפתח, אפילו לפרצה יתירה מעשר מותר. (סי' שסב ס"י).

יא,א, צורת הפתח כשפרוץ מרובה על העומד – ואפילו לא נעץ אלא ארבעה קונדסין בארבע רוחות ועשה צורת הפתח על גביהם מור, והני מילי בחצר ומבוי שיש בהם דיורים, אבל בבקעה לא מהני בשביל הרוחות על ידי צורת הפתח, ולהרמב"ם אין צורת הפתח מועיל לפרצה יותר מעשר, אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ. הגה, ואז מהני אפילו בבקעה בכל הרוחות (סי' שסב ס"י משנה ברורה ס"ק נה-נט).
צורת הפתח – מהו צורת הפתח, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם. אפילו אינו נוגע בהם, אלא שיש ביניהם כמה אמות, ובלבד שיהא גובה הקנים שמכאן ומכאן י' טפחים ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון, ואם חיבר הקנה העליון לשני הקנים, או לאחד מהם מן הצד, לא מהני, וצריך שיהיו הקנים שבצדיים חזקים לקבל דלת כל שהוא, אפילו של קש או של קנים, אבל קנה שעל גבם סגי בכל שהוא, ואפילו גמי מהני (סי' שסב סי"א משנה ברורה ס"ק ס-סו).

יא,ב, הכשר מבוי בלחי – מבוי שיש לו ג' מחיצות ופרוץ בצד רביעי התירו בלחי (סי' שסג ס"ג).
הכשר מבוי בקורה – עוד יש הכשר אחר למבוי הפרוץ ברוח רביעית, בקורה, שיניחנה על ראש המבוי, וצריך שיניחה על כותלי המבוי. (סי' שסג סי"ד).

יב,א, רוחב פתח מבוי שצריך לתקן – מבוי שאין ברחבו ג' טפחים אינו צריך שום תיקון, שהוא כסתום, ויש אומרים דכל שאין בו ד' טפחים אין צריך שום תיקון (סי' שסג סכ"ח, משנה ברורה ס"ק קיז).