סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

מבוא למסכת עירובין / הרב דוד לאו

עירובין ב ע"א

 

מלאכת הוצאה –
מקור: א. "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש". משה יושב במחנה הלויים, שהוא רשות הרבים, ואומר לבני ישראל שלא יביאו מרשות היחיד שלהם לרשות הרבים. הכנסה אסורה מסברא, כיוון שגם היא העברה מרשות לרשות (שבת צו,ב).
ב. "אל יצא איש ממקומו ביום השבת", אל יוציא מרשות היחיד לרשות הרבים (עירובין יז,ב). לרש"י והרי"ף הגמרא חזרה בה, ובפסוק כתוב רק איסור תחומין. לתוס' לומדים גם הוצאה.

רשות היחיד – מקום רחב לפחות ארבעה טפחים, שמוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים.
דעת הרמב"ם, צריכים ארבע מחיצות, או שלוש מחיצות שלמות ולחי בכותל הרביעי.
דעת רש"י, ראב"ד, רא"ש, רשב"א וריטב"א די בשלוש מחיצות או שתים ולחי.
הובאו בביאור הלכה (סי' שסג), שהביא דעת פשרה, שכשהמבוי או החצר פתוחים לרשות הרבים צריך ארבע מחיצות, וללא רביעית נחשב כרמלית.

רשות הרבים - סרטיא ופלטיא ומבואות המפולשים (שבת ו,א).
רש"י, סרטיא – מסילה מעיר לעיר. פלטיא – רחבה של עיר שמתקבצים לסחורה. מבואות מפולשים – של עיר שרחבים ט"ז אמה, ומפולשים משני צידיהם לפלטיא.
במקרה והמבוי המפולש רחב ט"ז אמה רק בקצותיו ולא בכולו, לרש"י ולהרמב"ן אין זה רשות הרבים (ביאור הלכה סי' שמה ס"ט). להרא"ש בשם ר"י כל עוד יש י"ג אמה ושליש הוא רשות הרבים, להרשב"א גם בפחות מי"ג אמה ושליש. (שו"ע סי' שמה ס"ח-ט).
הריטב"א חילק שמהלך לאורך רשות הרבים נחשב רשות הרבים גם בפחות מט"ז אמה, אבל במהלך לרוחב אינו רשות הרבים בפחות מט"ז אמה, כן הביא הביאור הלכה.
מפולש – איזהו רשות הרבים רחובות ושווקים הרחבים מט"ז אמה ואינם מקורים ואין להם חומה, ואפילו יש להם חומה אם הם מפולשים משער לשער (ואין דלתותיו נעולות בלילה) הוי רשות הרבים (שו"ע סי' שמה ס"ז). מקורו מרש"י עירובין שם שמשמע שצריך מפולש מצד לצד. כן הביא המשנה ברורה בשם המגן אברהם, ובלא מפולש אין זה רשות הרבים. (בביאור הלכה הוסיף שגם השוק שמתרחב מכנגד הפילוש הוא רשות הרבים). כן שיטת השו"ע הרב (שם סעיף יא).
שו"ת אגרות משה (או"ח סי' קמ) כתב שגם לא מכוון משער לשער הוא רשות הרבים.
הילוך רבים - רש"י (עירובין ו,א-ב), צריכים שישים ריבוא כדי להיחשב רשות הרבים.
השו"ע (שם ס"ז) הביא בשם יש אומרים שצריכים שישים ריבוא בכל יום. בביאור הלכה הביא את הריטב"א שלא שיגורו בעיר שישים ריבוא, אלא שיכנסו לעיר מספר זה בתחילת יישובה.
רוב הראשונים, גם אם לא עוברים שם שישים ריבוא נחשב רשות הרבים (ביאור הלכה שם).

עיר מוקפת מחיצות – אם הדלתות ננעלות בלילה, נחשבת רשות היחיד גמורה, אף שיש בה כל תנאי רשות הרבים.
דלתות לא ננעלות בלילה, מחלוקת בגמרא (כב). השו"ע (סי' שסב) הביא את שתי הדעות.
ביאור הלכה (ד"ה והוא) – לדעה שצריך נעילת דלתות, משום שאתו רבים ומבטלי מחיצתא. לדעת הרמב"ם שלא צריך נעילת דלתות, מספיק צורת הפתח. למסקנה, גם להרמב"ם צריך דלת מדרבנן.
ביאור הלכה (ד"ה ואחר) – תמה על מנהג העולם להסתפק בצורת הפתח. כי לדעה הראשונה צריך נעילת דלתות, לדעה השנייה צריך דלת מדרבנן. כתב ליישב, שסומכים על דעת הרמב"ם ועל זה שאין שישים ריבוא וממילא זו רק כרמלית שדי בצורת הפתח. וסיים, "ועל כן אף דאין למחות ביד העולם שנהגו להקל, אבל בעל נפש יחמיר לעצמו כי יש בזה גררא דחיוב חטאת".
(במודיעין משתדלים שרובו עומד מרובה על הפרוץ, ולא מסתמכים על צורת הפתח).

מקום פטור – אוויר רשות הרבים למעלה מעשרה טפחים, או תלולית או בור בגובה ג' טפחים, מותר לטלטל ממנו לרשות הרבים בה הוא נמצא. או לרשות היחיד בה הוא נמצא.

כרמלית – מקום שרחב ארבעה טפחים על ארבעה אבל אינו רשות הרבים ואינו רשות היחיד (כי אין לו מחיצות, או שאינו עשוי להילוך רבים).
מדאורייתא מותר להכניס ולהוציא מרשות הרבים אליו ומרשות היחיד אליו, ולטלטל בתוכו ארבע אמות.
מדרבנן רשות נפרדת, לא מכניסים או מוציאים אליו וממנו, לא מטלטלים בו ארבע אמות.
לכן, כל מקום שרחב אבל לא מהלכים בו רבים (כגון ים, או שדה, או בין חנויות הסוחרים), או שאינו רחב ט"ז אמה (כגון רחובות העיר, או רחובות מקורים), או שהמחיצה אינה י' טפחים, הוא כרמלית.
שדה שהוקפה מחיצה – כיוון שהוקף לא לשם דירה אלא לשמור, אם הוא גדול מבית סאתיים (שבעים אמה וארבעה טפחים על שבעים אמה וארבעה טפחים) אין מטלטלים בו יותר מארבע אמות, ולא מוציאים ממנו לרשות היחיד.

מבוי – רחוב העיר שמוקף שתים או שלוש מחיצות. (מבוי = מבוא, שבאים דרכו).
רש"י, כיון שאינו רחב ט"ז אמה, או שאינו מפולש משני צדדיו, מדאורייתא מותר לטלטל בו. רבנן גזרו לא לטלטל בלי תיקון של לחי או קורה, שמא יחליפוהו ברשות הרבים, והלחי או קורה יהיו היכר. (הרע"ב כתב שזו הלכה למשה מסיני).
טור (סי' שסג), תקנת חכמים שמקום שפרוץ ברוח רביעית לרשות הרבים או לכרמלית צריך איזה תיקון.
אבל (עירובין יב,א. כד,א) – אמנם מקום פרוץ במילואו לרשות האסורה לו אסור בטלטול כאותו מקום (כי יחליפוהו ברשות הרבים עצמה). אפילו כשבתוכם מותר לטלטל, אסור מאחד לשני. אך אם הפרצה יותר מעשר לא מועיל לחי או קורה, אלא צריך למעט. (בלי המיעוט, האם הפסול מחיצה מדאורייתא או מדרבנן? מחלוקת).

תקנת רוח רביעית – מבוי מותר בלחי עומדת באחד הצדדים, שעובייה משהו. או בקורה על הפתח.
חצר מותרת בשתי לחיים משני צדדי הפתח, או לחי רחב ארבעה באחד הצדדים.
החילוק, ככל שהמקום מיועד לתשמישי הצנע צריך מחיצות גמורות. לכן חצר צריכה סגירה טובה יותר. וכן מבוי שבתים וחצרות לא פתוחים אליהם, היושבים שם מתייחסים למקום כאל חצר פנימית, והעיקרון הוא שייחשב המקום גדור ולא פרוץ. – שו"ת הרשב"א ח"ה סי' רג.

מבוי שמותר בלחי או קורה – כל שארכו יותר מרחבו ובתים פתוחים לתוכו (יב,ב).
בגמרא נחלקו אם לחי משום מחיצה, שבכך מוסיפים בעצם מחיצה רביעית למחיצות הקיימות. או משום היכר, שיהיה בכל היכר בין הרשויות. (נפקא מינה – קורה לא למעלה מעשרים אמה, שלא יהיה היכר).
אם עשה צורת הפתח בראש המבוי, זה תיקון טוב למבוי. (המשנה הראשונה).
תוס' (כב,א) - צורת הפתח היא מחיצה ונחשב כסתום. המאירי שם - זהו היכר טוב.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר