גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתל"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף י ע"א

למה נקראת התורה - "חיי עולם" והתפלה - "חיי שעה"?

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד (י ע"א). פירש"י: "חיי עולם - תורה. תפלה - צורך חיי שעה היא, לרפואה לשלום ולמזונות".

רש"י לא ביאר בדבריו למה "תורה" היא "חיי עולם". וכך מבאר המהרש"א: "שהתורה היא חיי עולם, דהיינו לעולם, כמו שנאמר בה (דברים ל, כ) 'כי הוא חייך ואורך ימיך', 'חייך' - בעולם הזה, 'ואורך ימיך' - בעולם הבא שכולו ארוך, אבל התפלה אינו רק חיי שעה כפרש"י, דהיינו לחיי עולם הזה...".

השאלה הנשאלת כאן היא, הלא התפלה כוללת גם סידור שבחו של המקום ב"ה, ולמה נחשבת היא כ"חיי שעה". ועוד, הלא גם הבקשות כוללות תפלות על ענינים רוחניים, כמו הברכות הראשונות של הברכות האמצעיות של שמו"ע, שהן בקשות על דעה בינה והשכל, תורה עבודה ותשובה, מחילת עוונות, שכל אלו הם לצורך חיים רוחניים, ולמה אם כן תיחשב התפלה כ"חיי שעה".

ואכן המבי"ט בספרו 'בית אלקים' (שער התפלה פ"ט) עמד בענין זה כלפי שבחו של מקום ב"ה, אולם מסיק מדברי הגמרא הכא שהתפלה נקראת "חיי שעה" אע"פ שהיא נכללת גם מהלל והודאה לשמו ית', כי "עיקר התפלה הוא על צרכי האדם בזה העולם" וכפירש"י. ומבאר בזה את המחלוקת שמצינו בגמרא (יבמות קה:): "רבי חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי, פתח חד מינייהו, ואמר 'המתפלל צריך שיתן עיניו למטה', שנאמר (מ"א ט, ג) 'והיו עיני ולבי שם כל הימים', וחד אמר, 'עיניו למעלה', שנאמר (איכה ג, מא) 'נשא לבבנו אל כפים', אדהכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו, אמר להו במאי עסקיתו, אמרו ליה בתפלה, אמר להו, כך אמר אבא, המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, כדי שיתקיימו שני מקראות הללו", כי מחלוקתם תלויה בעיקר תכליתה של תפלה.

ובלשונו: "כי מי שאמר 'המתפלל צריך שיתן עיניו למטה'... הוא סובר, כי כיון שהשכינה היא עומדת עדיין למטה... ותועלתה הוא להכין בני אדם לעבודתו, כדי שיהיו ראוים שיחול עליהם ברכתו בזה העולם, ולהצילם מפגעי הזמן וקורותיו... אם כן ראוי שהמתפלל אליו ית' שיספיק צרכיו ושיצילהו מקורות הזמן, יכוין ויטה עיניו למטה לשכינה העומדת ומשקפת על זה והוא עניני האדם בזה העולם... ומי שאמר המתפלל 'צריך שיכוין לבו למעלה'... סובר, כי עיקר התפלה אינה לצורך האדם בזה העולם, כי אם להלל שמו ית' ולספר גדולותיו ונפלאותיו ונוראותיו, ועיקר הכוונה היא שיכוין האדם בתשבחות הא-ל ית' והלוליו וגדולותיו, יותר ממה שיכוין במה שיאות לעניני צרכיו בזה העולם... ולכן אמר 'המתפלל צריך שיכוין לבו למעלה', כי עיקר שבח והלול שכינת הא-ל היא למעלה לכבוד שכינתו החונה בשמים... ורבי יוסי שאמר 'המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ויכוין לבו למעלה' - לקיים שני הכתובים, סובר שראוי לאדם המתפלל ליתן עיניו למטה לכבוד השכינה השורה למטה במקום המקדש, כדי שיפיק רצונו בשאלת צרכיו כי לזה היא עומדת במקום ההוא המקודש, ויכוין לבו למעלה בתשבחותיו והלוליו להללו ולפארו כפי השגת דעתו בשכינתו החונה בשמים".

כלפי ההערה שבתפלה נכללות גם בקשות על ענינים רוחניים, יש להביא מה שכתוב בספר 'בן יהוידע' וז"ל: "ונראה לי בס"ד, דרש"י פירש צורך חיי שעה לרפואה לשלום למזונות, ולפי זה רובה דתפלת י"ח הא חיי עולם, כי שלשה ראשונות הם שבחו של מקום, ו'אתה חונן' ו'השיבנו' ו'סלח לנו' אינם חיי שעה אלא נחשבים חיי עולם, וכיון שהוא רוצה להתפלל תתלה בברכות אלו שהם 'חיי עולם', איך יאמר 'מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה', אבל רבא אמר כן על רב הונא משום דחזיה דהוה מאריך בתחנונים שאחר העמידה, יען כי ראה שכרע כריעה שלישית גם כן, וא"כ שם האריכות היא בשאלת צרכיו שהם חיי שעה, ולכן דקדק הש"ס לומר ד'מאריך בצלותיה' ולא אמר בצלותא, והיינו בצלותיה, רצ"ל בתפלה שמחדש לעצמו ולגופו, ולא בעיקר התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה...".

ביאור ע"ד פנימיות מצינו בספה"ק 'אור המאיר' (פר' קרח): "והכוונה, כי התורה היא למעלה מבחינת הזמן, ולכן 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' (פסחים ו:), כי השכל נותן, מה שלמעלה מהזמן, אין שייך שם לאמר קדמות ואחרות, ואדרבה התחלקות הזמנים נמשכים מהתורה, משא"כ עניני התפלה תולה בבחינת הזמנים. וזה לך האות, כיון שעבר זמן קריאת שמע ותפלה, אמרו חז"ל (ברכות כו.) זה נקרא 'מעוות לא יוכל לתקון', כי באמת התפלה תיקוני חלקי הזמנים, כנודע מזוהר (בשלח סג.) בצפרא חסד אתער בעלמא, בשעתא דמנחא דינא תליא... ולכוונה זו נקרא התפלה 'חיי שעה', הנותנת חיות והארה לבחינת העתים והשעות, לאפוקי התורה נקראת 'חיי עולם', להיותה למעלה מחלקי הזמנים, ולכן מצות לימוד התורה אין הזמן גרמא, ובכל עת ושעה שמקשר את עצמו לאותיות התורה, ממשיך חיות מאותיותיה" (וראה כעין זה ב'נפש החיים' שער ד פכ"ו).

לסיום נביא דברי הכהן גדול הרה"ק רבי צדוק מלובלין זי"ע בספרו 'לבושי צדקה' (חי' על עין יעקב מס' שבת): "לולא דברי רש"י אפשר לומר, דאין הפירוש 'חיי עולם' - העולם הבא, ו'חיי שעה' - העולם הזה, אלא כדרך שאמרו בפרק אין מעמידין (ע"ז כז:) ושאר דוכתי ד'חיי שעה', רצה לומר לפי שעה, ו'חיי עולם', רצה לומר בתמידות כל ימי חייו... והיינו על פי מה שאמרו בסוטה (כא.) דמצוה לא מצלי אלא בעידן דעסיק בה, אבל תורה מצלי בין בעידן דעסיק בה בין בעידן דלא עסיק בה, וזה שאמר 'מניחים חיי עולם', דהיינו תורה שמצלת לעולם, ו'עוסקים בחיי שעה' - שהיא תפילה, שהיא אינה אלא כאחת ממצוותיה של תורה, שמועלת לפי שעה להציל בעידנא דעסיק בה ולא אחר כך".