סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושג: הלכה כבתראי

שבת ז ע"א


והכרמלית אטו כולהו נמי לאו כרמלית נינהו? כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים. דאף על גב דזימנין דדחקי ביה רבים ועיילי לגוה, כיון דלא ניחא תשמישתיה - כי כרמלית דמי. כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: בין העמודין נידון ככרמלית. מאי טעמא - אף על גב דדרסי בה רבים, כיון דלא מסתגי להו בהדיא - ככרמלית דמיא.
אמר רבי זירא אמר רב יהודה: איצטבא שלפני העמודים - נידון ככרמלית. למאן דאמר בין העמודים - כל שכן איצטבא, למאן דאמר איצטבא, איצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה, אבל בין העמודים דניחא תשמישתיה - לא.
לישנא אחרינא: אבל בין העמודים, דזימנין דדרסי ליה רבים - כרשות הרבים דמיא
 
 
רמב"ם הלכות שבת פרק יד הלכה ו:

בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית אפילו עמוק מאה אמה אם אין בו ארבעה. רה"ר שהיתה עליה ג תקרה או שאין ברחבה ט"ז אמה הרי היא ככרמלית, ד
אצטבא שבין העמודים העומדים ברה"ר הרי היא ככרמלית, וצדי רה"ר ככרמלית, אבל בין העמודים הואיל ורבים דורסין ביניהן הרי הן רה"ר. ...

מגיד משנה הלכות שבת פרק יד הלכה ו:

אצטבא שבין העמודים וכו'. (שם דף ז') א"ר יוחנן בין העמודים נדון ככרמלית מ"ט כיון דלא מסתגי להו בהדיא ככרמלית דמיא אמר רב יהודה אצטבא שלפני העמודים תדון ככרמלית אצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה אבל בין העמודים כרה"ר דמיא.
ופסק רבינו כרב יהודה דהוא בתרא
ועוד שבברייתא לא הזכירו בכלל הכרמלית אלא האסטוונית.
אבל הרשב"א ז"ל פסק כר' יוחנן וכ"כ אצטבאות שברה"י שהתגרין יושבים בהם ולפניהם עמודים שהתגרין תולין בהם פרקמטיא העומדת לימכר אין האצטבאות ולא מה שבין העמודים נדונים משום רה"ר, עכ"ל...

ה"מגיד משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כרב יהודה נגד רבי יוחנן. ונימוקו הוא, שרב יהודה נחשב "בתרא" [אחרון] כלפי רבי יוחנן, והכלל הוא ש"הלכה כבתראי", והוא מביא את הרשב"א שפוסק כרבי יוחנן.

גם הרא"ש [מסכת שבת פרק א סימן ט] פוסק כרבי יוחנן:

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בין העמודים נידון ככרמלית מ"ט כיון דלא מיסתגי להו בהדיא ככרמלית דמיא אמר ר' זירא אמר רב יהודה איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית מ"ד בין העמודים כל שכן איצטבא ומ"ד איצטבא אבל בין העמודים לא זימנין דדרסי ליה רבים והלכה כרבי יוחנן:

ונראה לומר, שהרא"ש והרשב"א סוברים, שהלכה כרבי יוחנן נגד רב יהודה מפני שהכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב", וקל וחומר שהלכה תהיה כרבי יוחנן נגד רב יהודה שהיה תלמידו של "רב" ובמקרה כזה – יסברו הרא"ש והרשב"א – לא יפעל הכלל שהלכה כבתראי – [כך מפורש בלשונו של הרשב"א] על פי ההסבר בהמשך:

בני שמואל הלכות שבת פרק יד הלכה ו

[ו] אצטבא שבין העמודים וכו'. כתב הרב המגיד ופסק כרב יהודה דבתרא הוא עכ"ל
ויש לתמוה עליו הא לא קי"ל כבתראי אלא מרבא ואביי ואילך אבל קודם לכן אדרבה אין הלכה כתלמיד במקום הרב

הוא מעיר: הכלל ש"הלכה כבתראי" חל רק מתקופת אביי ורבא [דור 4] ולאחריהם ולא בדורות הקדומים יותר – כבסוגייתנו – של רב יהודה [דור 2] ורבי יוחנן [דור 1].
לפי דבריו אלה ניתן לומר, שכך באמת סוברים הרא"ש והרשב"א – שפוסקים כרבי יוחנן.

וי"ל דסבירא ליה להרה"מ כמ"ש הר"ן במסכת סוכה משם הגאונים דאף קודם אביי ורבא היכא שהרב לא שמע דברי התלמיד הילכתא כתלמיד דבתרא הוא

הוא מביא שיטה שטוענת שבאמת גם לפני אביי ורבא תקף הכלל ש"הלכה כבתראי" אם הרב לא אמר את דברו כתגובה לדברי תלמידו, כלומר: אם הרב והתלמיד דנים ביניהם ההלכה לא תהיה כתלמיד [למרות שהוא - בדרך כלל – נחשב כבתראי לעומת רבו], ורק אם התלמיד אמר את דינו אחרי דברי רבו [שלא בפני רבו, ובדרך כלל נניח שגם אחרי מותו של רבו] אזי התלמיד נחשב "בתראי" והלכה כמותו. משמע לפי דברים אלה שאחרי אביי ורבא ההלכה תיפסק כבתראי אפילו אם מדובר בתלמיד בחיי רבו!!!
לפי הנ"ל מובן מדוע הרמב"ם פוסק כרב יהודה.

וכבר הביאו לכלל זה מרן בספר כללי הגמרא יעו"ש
והכא לא שמע ר"י דברי רב יהודה דהא הכא ליכא א"ל כמ"ש יבין שמועה סימן הדבר יעו"ש

והוא מוכיח, שבסוגייתנו מדובר באמת שרבי יוחנן לא שמע את דברי רב יהודה [ולפי ההסבר שהוספתי – כנראה מדובר שרב יהודה אמר את דינו אחרי מותו של רבי יוחנן]. ההוכחה היא מהעובדה שאין בגמרא סימן שהם שוחחו ביניהם, שהרי חסר הביטוי "אמר ליה" !

ואחר כתבי זאת ראיתי להרשב"א שכתב וז"ל ולא ירדתי לסוף דעת הרמב"ם שפסק כרב יהודה הא קי"ל כרבי יוחנן לגבי רב וכל שכן לגביה רב יהודה תלמידו עכ"ל יעו"ש ובמה שכתבתי לא קשה מידי דאדרבה היא הנותנת משום שהוא תלמידו של רב ולא רב עצמו הילכתא כוותיה וכמ"ש הרה"מ וסברת הגאונים היא וק"ל:...

זיו משנה הלכות שבת פרק יד הלכה ו:

[ו] אבל בין העמודים הואיל ורבים דורסין ביניהם הרי הן רה"ר. עיין מ"מ שכתב דרבינו פסק כרב יהודה דהוא בתרא נגד ר' יוחנן, אבל הוא דוחק גדול דהרי רק מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי, והלכה כר' יוחנן גם לגבי רב רבו וכל שכן לגבי שמואל רבו, וק"ו בן בנו של ק"ו לגבי רב יהודה תלמידיהם.
אמנם נראה לענ"ד דדעת רבינו הוא זה דפסק כאידך דברי רב דימי אמר ר' יוחנן שם דאמר לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרה"ר דאע"ג דזימנין דדחקי ביה רבים ועיילי לגוה כיון דלא ניחא תשמישתיה כי כרמלית דמיא, הרי דתלי טעמא בשני דברים חדא דרק דחקי רבים ועיילי לגוה, אבל אם היו דרסי ביה רבים בלא דוחק אף על גב דלא מסתגי להו בהדיא כרה"ר דמי, שנית כיון דלא ניחא תשמישתיה ככרמלית דמיא, אבל אם היה ניחא תשמישתיה כרה"ר דמי, וא"כ לפ"ז מכל שכן בין העמודים דדרסי ביה רבים בלא דוחק אלא דלא מסתגי להו בהדיא, וגם ניחא תשמישתיה, דפשיטא דהוה כרה"ר, והוא ממש דברי רב יהודה שם דאמר ביה שני הטעמים הללו דאמר, אבל בין העמודים דניחא תשמישתיה לא, לישנא אחרינא אבל בין העמודים דזימנין דדרסי לה רבים כרה"ר דמיא, ור"ל דדרסי לה רבים בלא דוחק אלא דרק זימנין הוא ולא בתדירות דלא מסתגי להו בהדיא, הרי דרב יהודה אית ליה הא דר' יוחנן, ור' יוחנן אית ליה הא דר"י, אלא דאידך דברי רב דימי אמר ר' יוחנן פליג על זה ואמר בין העמודין נידון ככרמלית מאי טעמא אף על גב דדרסי בה רבים כיון דלא מסתגי להו בהדיא ככרמלית דמיא, והרי הוא פליג מדידיה על דידיה דאמר תחלה בעצמו דרק קרן זוית דרק דחקי ביה רבים ולא ניחא תשמישתיה הוא דהוה ככרמלית, אבל בין העמודים דלא דחקא וניחא תשמישתיה כרה"ר דמיא, ולכן ודאי פשיטא הוא דלישנא אחרינא הוא בדברי רב דמי, וגם בלא"ה צ"ל הכי, דמתחלה אמר כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן לא נצרכה אלא לקרן זוית, ומיד הדר אמר כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן, אלא על כרחך דלישנא אחרינא הוא דכי אתא רב דימי אמר ר"י הכי ולא כלשון ראשון,
וא"כ לפ"ז כיון דלשון ראשון דרב דימי אמר ר' יוחנן אית ליה מפורש כרב יהודה הכי קי"ל ולא כאידך לישנא אליביה דרב דימי אמר ר"י, ואתי שפיר דברי רבינו לנכון בפשיטות בסיעתא דשמיא ודו"ק.

הוא מיישב את הרמב"ם באופן שונה, וכפי שאני מבין הוא מתכוון לדברים הבאים: על פי מבנה הסוגיה משמע שהסוגיה פוסקת כרב יהודה, והרמב"ם מעדיף את הלשון הראשון בגמרא בדברי רב יהודה ולא את ה"לישנא אחרינא".
אמנם לי נראה שבדרך כלל הרמב"ם מכריע כלשון אחרון [כשיש שני לשונות בסוגיה].
היוצא מכל הנ"ל שלפי הפירוש האחרון אין ההלכה של הרמב"ם קשורה בכלל לכלל של "הלכה כבתראי".



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר