הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושג: "והאמר"

שבת ג ע"א

מי איכא בכולי שבת פטור ומותר? והאמר שמואל: כל פטורי דשבת פטור אבל אסור, בר מהני תלת דפטור ומותר - צידת צבי, וצידת נחש, ומפיס מורסא! - כי איצטריך ליה לשמואל - פטורי דקא עביד מעשה, פטורי דלא קא עביד מעשה - איכא טובא.

1.
בדף ב בסוף עמוד ב העמיד רב מתנא [לאביי] את משנתנו גם במקרים שאין כלל איסור בהוצאה מרשות לרשות [כשהאדם רק פותח את ידו כדי שאחר יקח ממנה חפץ או יניח חפץ לתוכה]. והגמרא מקשה על זה מדברי שמואל. ויש להקשות: הרי אמוראים יכולים לחלוק זה על זה ומדוע מקשים משמואל על רב מתנא?

1.1
ואולי כוונת הגמרא לשאול, כיצד שמואל יסביר את משנתנו. אבל לא משמע כך מניסוח השאלה.

2.
תוספות מסכת שבת דף ג עמוד א:

בר מהני תלת - הקשה ר"ת הא איכא הא דתנן בפרק במה מדליקין (לקמן שבת דף כט:) המכבה את הנר מפני שהוא מתירא כו' ואם בשביל החולה שיישן פטור ומוקי לה בחולה שיש בו סכנה וא"כ הוא פטור ומותר דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש

ותירץ דהא מלתא דפשיטא היא ולא איצטריך ליה לשמואל לאשמעי' כדמשני בסמוך דלא איצטריך ליה לאשמעי' פטורי דלא קעביד מעשה וצד נחש מיירי בדליכא סכנה שיוכל להנצל בענין אחר אלא משום צערא שרו ליה רבנן כמו במפיס מורסא
וכן מוכח בריש פרק שמונה שרצים (שם שבת דף קז:) דצד נחש לאו משום סכנה פטור דהא מוקי לה כר"ש דאמר מלאכה שאצ"ל פטור עליה

וע"ק לר"י והא איכא הא דתני' בפ' במה אשה (שם שבת דף סב.) ר"א פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון והוא פטור ומותר דהא בבריי' אחרת קתני התם רא"א יוצאה אשה בכובלת לכתחלה

ותירץ ר"י בשם ר' אברהם דלא חשיב שמואל אלא פטורים השנויין במשנה דצד צבי משנה היא בהאורג (שם שבת דף קו:) הצד נחש ומפיס מורסא משנה היא בעדיות (פ"ב מ"ה) ולספרים דגרסי בפ' במה אשה (שם שבת דף סב.) איידי דאמר ר"מ חייב חטאת א"ל איהו פטור אבל אסור פי' דר"א קאמר לר"מ לדבריך נמי לכל היותר לא יהא אלא פטור אבל אסור לפי גרסא זו אתי שפיר.

הצד נחש - הקשה בה"ג דשמואל אדשמואל דהכא סבר שמואל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור כר"ש ומשום צערא דגופא שרי ובפ' כירה (לקמן שבת דף מב.) אמרינן בדבר שאין מתכוין סבר לה כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כר"י

ותירץ ר"ת דשמואל קאמר דלר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור בהני תלת פטור ומותר כמו שמוכיח שמואל בסוף האורג (שם שבת דף קז.) דודאי פטור ומותר קאמר וליה לא ס"ל כר"ש ומיהו לדידן קי"ל כר"ש דרבא דהוי בתראה סבר כותיה בריש נוטל (שם שבת דף קמא:).

לענייננו נתייחס רק לנקודה מרכזית אחת בדברי תוס'. המימרא של שמואל בסוגייתנו איננה משקפת את דעתו שלו עצמו, אלא היא משקפת את שיטת התנא רבי שמעון שסובר [במחלוקתו הידועה עם רבי יהודה], ש"מלאכה שאינה צריכה לגופה – פטור" ובביטוי "פטור" מתכוונים למעשה שמותר לכתחילה [כשיש צער לאדם]! לפי זה יוצא, שקושיית הגמרא על רב מתנא היא משיטת התנא "רבי שמעון" [ולצורך סוגייתנו לא תלוי בשאלה כמי ההלכה במחלוקת שבין רבי שמעון ורבי יהודה].