הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושג: "סיני ועוקר הרים"

ברכות סד ע"א

אמר רבי אבין הלוי: כל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה - שעה נדחת מפניו, מדרבה ורב יוסף. דרב יוסף סיני, ורבה עוקר הרים. אצטריכא להו שעתא, שלחו להתם: סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם? שלחו להו: סיני קודם, שהכל צריכין למרי חטיא. אף על פי כן לא קבל עליו רב יוסף, דאמרי ליה כלדאי: מלכת תרתין שנין. מלך רבה עשרין ותרתין שנין, מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגא. כל הנך שני דמלך רבה, אפילו אומנא לביתיה לא קרא.
 
1.
מבלי להיכנס לכל פרטי הסיפור המובא בגמרא נתייחס רק להבדל בין רבה ורב יוסף.
"רב יוסף" – סיני, ו"רבה" – עוקר הרים. בפשטות הכוונה היא שרב יוסף היה יותר פשטן ומסר את שמועות קודמיו ואילו רבה היה "פלפלן" ; מעמיק; לומד דבר מתוך דבר.

2.
ומהגמרא משמע שצריך להקדים ולהתחיל ללמוד את השמועות ולהבינן כפשוטן - כ"סיני", ורק אחר כך לפלפל וכו' - להיות "עוקר הרים". [ובודאי אין הכוונה שרק דבר אחד צריך ואת הדבר האחר לא צריך כלל].
ראה בפרשנים שדנים בהרחבה בשני המושגים הללו - "סיני" ו"עוקר הרים".

3.
תולדותיו של רב יוסף – מתוך "פרוייקט השו"ת" ו"אטלס עץ חיים":

1. רב יוסף - מגדולי אמוראי בבל בדור השלישי. שם אביו חייא (חולין י"ח ע"ב). ריש מתיבתא בישיבת פומבדיתא (סוף ברכות), משנת ד' פ' (320) בערך במשך שנתיים וחצי ("אגרת רב שרירא גאון"). תלמידם המובהק של רב הונא (שבת קכ"ט ע"ב) ורב יהודה (חולין שם). קיבל גם מרב נחמן (יבמות ס"ו ע"ב). חבריו הגדולים ממנו היו ר' אבא: "יתיב רב יוסף אחורי דר' אבא ויתיב ר' אבא קמיה דרב הונא" (ב"ק ק"ב ע"א) ור"ה בר חייא: "יתיב רב יוסף אחורי דרב הונא בר חייא" (ב"ק קט"ז ע"ב). חברו המובהק היה רבה: "רבה ורב יוסף אמוראי דנהרדעא" (סנהדרין י"ז ע"ב). מצינו פעמים רבות: "רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו" (זבחים י"ד ע"ב), ומחלוקות רבות ביניהם מובאות בש"ס. אחרי פטירת ר' יהודה רצו למנות את ר' יוסף לריש מתיבתא, שכן הוא היה "סיני" (הוריות י"ד ע"א, פרש"י: "שהיו משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"), אך רב יוסף ביקש שרבה חברו ימלוך לפניו, ואחרי פטירת רבה, מלך ר' יוסף (ברכות שם). היו לו תלמידים רבים, וארבע מאות מתלמידיו היו מאוכלי שולחנו (כתובות ק"ו ע"א רש"י). מגדולי תלמידיו היו אביי (קדושין דף ל"ג ע"א) ורבא (יומא דף נ"ג ע"א). נראה, שאביי היה בסוף ימיו תלמיד - חבר לר' יוסף (עירובין דף י' ע"א). חלה ושכח תלמודו ואביי הזכיר לו מדי פעם (נדרים מ"א ע"א). הגמרא אומרת: (פסחים דף קי"ג ע"ב): "ג' חייהן אינן חיים: הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת. ואמר ר' יוסף: 'כולהו איתנהו בי'" (בי יש כל אלו). היה סגי נהור (שבת דף ק"ט ע"א). והרמב"ן בחידושיו (קדושין דף ל"א ע"א) מביא שסימא עצמו, כי לא רצה להסתכל מחוץ לד' אמותיו. ו"סה"ד" מביא מספר מקור חיים, שישב ר' יוסף בבית אפל מ' יום, וצוה להביא לפניו אבני שיש, והסתכל בהם ונעשה סגי נהור. צם 120 תעניות וביקש רחמים שלא תמוש התורה מזרעו וזרע זרעו (ב"מ דף פ"ה ע"א).
היה בקי בתרגום (ב"ק דף ג' ע"ב תד"ה: כדמתרגם). גדול היה כיבוד אם שלו, ומספרת הגמרא כי כאשר שמע קול צעדי אמו, היה אומר: אקום מפני שכינה שבאה (קידושין ל"א ע"ב). כשנפטר, ישב אביי על כסאו (גיטין דף ס' ע"א, ושם ברש"י).

רב יוסף היה מקפיד לצטט ברייתות שלא היו ידועות לרבים, ואמנם הביטוי "תני רב יוסף..." - 80 מופעים בש"ס [בערך], ואילו "תני רבה..." - 0 מופעים בש"ס [אמנם כן מופיע לגבי "רבה בר שמואל" ו"רבה בר בר חנה"].

4.
"רבה" היה יכול "ליצור דין" מכח היותו "עוקר הרים" - מכח דיון ופלפול במקורות ידועים ובסברות ידועות.

5.
לפי זה ניתן להוסיף: הביטוי "רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו" מלמד שלמרות שהם היו בני מחלוקת בדינים רבים הרי שבדין מסויים הם השתוו. ונראה לומר: בביטוי "רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו..." הגמרא מתכוונת לומר שכל אחד מהם – רב יוסף על ידי מציאת מקור במסורת הקדומה, ורבה על ידי סברא ופלפול – הגיע למסקנה זהה על פי שיטתו המיוחדת!

6.
הגמרא במסכת בבא בתרא דף קמד: "והלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה עניין ומחצה", כלומר, שבכל מחלוקת בין רבה לרב יוסף נקבע הכלל שההלכה כרבה, מלבד שלושה מקרים שבהם אין הכלל פועל אלא ההלכה היא דווקא כרב יוסף (רשב"ם ד"ה והלכתא...").