הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושג: "אמורא מוקדם"

ברכות סג ע"ב

התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו וכו'. מאי ואומר? - וכי תימא: בעז מדעתיה דנפשיה קאמר - תא שמע +שופטים ו'+ ה' עמך גבור החיל. וכי תימא: מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון - תא שמע +משלי כ"ג+ אל תבוז כי זקנה אמך. ואומר +תהלים קי"ט+ עת לעשות לה' הפרו תורתך. אמר רבא: האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש. מרישיה לסיפיה מדריש: עת לעשות לה' מאי טעם - משום הפרו תורתך. מסיפיה לרישיה מדריש: הפרו תורתך מאי טעמא - משום עת לעשות לה'.  
 
1.
מהסוגיה נלמד שבועז ברך בשם השם [למרות שיש בזה הזכרת שם שמים לבטלה] מפני "עת לעשות לה' הפרו תורתך" שלא ישכחו שם שמים ויהא שם עבודת כוכבים שגור בפיהם.

2.
נשאלת השאלה: כיצד בועז הסתמך על פסוק שאמר דוד המלך ארבעה דורות אחריו? [ראה ב"מתיבתא", הערה יב].

2.1
תשובה אחת: בועז הסתמך על פסוק אחר מספר דברים "אליו תשמעון" שכאשר יש כבוד מקום צריך לשמוע בקול החכם [ודומה ללימוד מהפסוק "עת לעשות לה'..." המפורש בסוגייתנו].

2.2
תשובה שניה [מ"מתיבתא" משמע שמדובר בתרוץ אחד]: את העיקרון שנלמד מהפסוק שאמר דוד "עת לעשות לה'..." כבר ידע בועז ממסורת אבות...

2.2.1
תשובה עקרונית זאת ניתן ליישמה בהרבה מקרים בש"ס כשהגמרא אומרת שאמורא "מוקדם" [מקביל לבועז בסוגייתנו] אמר דין/סברא שנאמרה אחר כך על ידי אמורא מאוחר [מקביל לפסוק "עת לעשות..." שנאמר על ידי דוד]!