מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
גדר והייתם נקיים מה' ומישראל
שבת כג ע"א
א"ר הונא חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות וכו', מ"ט אילימא משום חשדא חשדא דמאן וכו', ומנא תימרא דחיישי' לחשד דתניא אר"ש בשביל ד' דברים אמרה תורה להניח פאה וכו' יעו"ש.
[א]
וצ"ע מהו קו' הגמ' מנ"ל דחיישי' ל"חשד" הא מקרא מלא בתורה בפ' מטות (לב', כב') "והייתם נקיים מה' ומישראל" שאסור ליתן "פתח" לבנ"א שיחשדוהו בדבר איסור. ועוד הא בכולא הש"ס מצינו דחששו רבנן לחשדא ולא הק' מנ"ל דחיישי' לזה, וצ"ב. ואין לומר דסד"א שצריך להיזהר דוקא שלא יחשדוהו בעבירה "בקום ועשה" אולם ב"ביטול" מצ"ע בשוא"ת אינו בכלל זה, והכא איירי בחשד שלא "הדליק" נ"ח ולא "הניח" פאה דהוי ביטול מצ"ע ולזה צריך מקור מנין שאף בכה"ג אסור שיחשדוהו, דמה מקום לחלק בזה אחר שתרווייהו אסור, ועוד דבפאה איכא אף ל"ת דלא תכלה וא"כ מה ראיה מדכ' גבי פאה שאסור שיחשדוהו בזה לענין נר חנוכה דהוי רק שוא"ת, וע"כ דליכא לחלק בזה. וכן ליכא למימר דסד"א דרק באיסור מה"ת אסור שיחשדוהו ולא כן באיסור ומצוה דרבנן דומיא דנ"ח דליכא למיחש לזה, דא"כ מה ראיה מפאה דחיישי' לחשד לענין נ"ח, וע"כ דליכא חילוק בזה, וא"כ צ"ע.
[ב]
ומצאתי בס"ד דה"נ עמד בזה בשו"ת "חכם צבי" (תשובה צא') שכ' בזה"ל, חצר שיש לה ב' פתחים, הקשה הרב ב"י [באו"ח סי' תרעא' ס"ח] מ"ש מביהכנ"ס שיש לה ב' פתחים [דאמרי' בברכות פ"ק (ח:) ובפ"ב (סב.) דאסור לעבור אחורי ביהכנ"ס בשעה שהציבור מתפללים, ולא אמרן אלא דלית ליה פתחא אחרינא אבל אית ליה פתחא אחרינא לית לן בה וכו']. ונלע"ד להקשות עוד בגמ' דקאמר ומנ"ת דחיישי' לחשדא, ומ"ש דפריך הכא טפי מבכולי תלמודא דחיישי' לחשדא בריש ברכות (ג.), ובפסחים (פב.) ראש המעמד היה מעמיד את הטמאים משום חשדא, וכן בדוכתי טובא. ועוד אמאי לא מייתי ממתני' דשקלים אין התורם נכנס וכו' משום והייתם נקיים וכו'. ועוד מה "סברא" הוא זו כי היכי דבהאי לא אדליק וכו', כיון דמן הדין איננו מחוייב להדליק כ"א באחד. ונראה דודאי הך חשדא אינו חשד היודעים אלא הנך שאר אינשי דלא בקיאי בדינא ויחשבו שמן הדין הוא להדליק בכל הפתחים משום פירסומי ניסא וכי חזי דלא אדליק בהאי פיתחא יסברו שלא קיים כל עיקר מצות חנוכה וכו', וע"ז שפיר קאמר ומנ"ת דחיישי' לחשדא כי האי, ומייתי מפאה דהתם נמי אינו אלא חשד כל הטועין שהרי האמת היה שאי"צ להניח פאה "בסוף" השדה דוקא אלא בין בתחילה בין בסוף, וממילא לק"מ מההוא דביהכנ"ס שיש לה ב' פתחים, דהתם א"א למיעל בתרוויהו וליכא למיטעי כלל ודו"ק, צבי אשכנזי ס"ט, עכ"ל החכ"צ יעו"ש.
והיינו דס"ל דכל דחששו חז"ל ל"מראית העין" שלא יכשלו בנ"א באיסור דאורייתא ד"והייתם נקיים" הוי דוקא כשחושדים אותו "כדין" שנראה שעובר איסורים או מבטל מצות ולא כשנחשד שלא כדין מחוסר ידיעת הרואה, ודוקא בנר חנוכה ובפאה חששו חז"ל אף לחשד "הטועים", וא"כ אתי שפיר קו' הגמ' "ומנא תימרא דחיישי' לחשד". והא דחששו רבנן לזה דוקא בהנ"ל, י"ל דהיינו טעמא מדאית ביה "חיסרון כיס" וביותר בפאה דצריך ליתן ממה שעמל ויגע בעשר אצבעותיו זמן רב דבזה קשה ביותר ליתן מזה לאחרים, וכבפ"ג דב"מ (לח.) דא"ר כהנא אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו ופירש"י דקב שלו חביבה עליו על ידי שעמל בהן וקב שישאר לו מהם הוא רוצה יותר מט' קבים של אחרים וכו' ע"ש, וכן יעוי' לקמן בפ"ב דשבת (לא.) דאמונת זה סדר זרעים, ופירש"י שעל אמונת האדם סומך להפריש מעשרותיו כראוי ע"ש, והבי' כנ"ל דמתוך שקשה כ"כ ליתן לאחרים ממה "שעמל" הרבה ע"כ בפרט בזה צריך "אמונה" גדולה בקב"ה שבשכר זה יזכה לשפע רב וכדכ' לקמן (קיט.) עשר בשביל שתתעשר, ודו"ק. ולזה י"ל דחששו רבנן לחשד הטועים דוקא בנ"ח ובפאה, דמתוך שקשה לקיימו ע"כ בקל באים לחושדו שביטלו, והבן בס"ד.
וכן יעוי' בשו"ת אגר"מ או"ח ח"א (תשובה צו') שכ' בזה"ל, נהנתי מאוד אשר מע"כ נזדרז לקיים מצות "תוכחה" לפי דעתו, ותשואות חן חן למע"כ, וח"ו לי להקפיד בזה, ואי"ה בלא נדר לא אסע עוד משעת הדלקת הנרות בקאר (מכונית בלע"ז), אף שאין בזה שמץ איסור ואף לא משום מראית העין. כי ידע ידידי אשר איסור מראית העין הוא רק בדבר שנעשה זה ברוב הפעמים באופן האסור והוא עושה זה באופן המותר דזה אסרו מפני מראית העין וכו' וכגון בנשרו כליו במים אסור משום מראית העין לשוטחן בחמה במקום שרואים בנ"א שיחשדו שכבסן, אבל לעשות דבר היתר מפורסם בשביל איזה אנשים שיטעו לחשוב שהוא דבר איסור לא אסרו. ועובדא זו [לנסוע במכונית אחר הדלקת נרות] שידוע לכל שנשים מקבלות שבת בהדלקת הנרות ואנשים מקבלים שבת בתוספת קטן וכו' הוא דבר מפורסם לכל אף לנשים שהאנשים עדיין מותרים במלאכה קרוב ליח' מינוט אף לכתחילה וכו', ורק אפשר דיש איזה נשים טועות שחושבות שמזמן הדלקת הנרות אסור אף לאנשים, לא שייך לאסור בזה משום מראית העין, דלא איכפת לן שידעו האמת שלאנשים מותר כיון שעדיין לא קיבלו שבת וכו', עכ"ל מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל יעו"ש.
וא"כ מבואר בזה כש"נ וכש"כ החכ"צ דבעלמא לא חששו לחשד בעיני עמי הארצות "הטועים" ודוקא בנ"ח ובפאה חששו לזה, וה"ט כש"נ בס"ד, ודו"ק.
[ג]
אולם יעוי' בהגהות הר"ר יהודה בכרך זצ"ל בפ"ב דשבת שם (נדפס בסוף הגמ') [הראני גיסי הרר"י שבדרון נ"י] שהביא לחכ"צ הנ"ל, וע"ז כ' בזה"ל, ולי יש עוד להקשות אמאי לא מייתי ממתני' בספ"ב דיבמות (כה., :) המביא גט ממדינת הים וכו' לא ישא את אשתו וכו', החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה ה"ז לא ישאנה [ופירש"י "משום חשד" ע"ש]. אמנם האמת בזה, דזה ודאי שצריך לנקות עצמו מן החשד במקום שעושה מעשה שמחמת המעשה מביא עצמו לידי חשד כמו הנכנס לחורבה, וזה שפיר מוכח ממתני' דשקלים ודיבמות שם. משא"כ היכא שאינו עושה שום דבר רק הוא בשוא"ת כמו גבי נ"ח שאינו עושה מעשה "בקום ועשה" רק שאינו מדליק בפתח הב' א"כ מנ"ל שצריך לנקות עצמו מהחשד, וע"ז פריך הגמ' מנ"ת וכו', וע"ז מביא הש"ס ראיה מפאה דגם שם הוא מפני החשד במה שאינו עושה. ומה שקוצר התבואה אינו חשד, שכן הדרך לקצור ואינו עושה מעשה שגורם מחמתו לחשד, וקבע לו הכתוב זמן בסוף שדהו, וא"כ ש"מ דאף בכה"ג חיישי' "לחשדא", עכ"ל הגר"י בכרך ז"ל יעו"ש.
אולם אי"ז נר', דהא בפאה נר' ודאי שעושה מעשה שגורם לחשד בדקוצר לתבואתו "באמצע" שדהו, שכן כ' א"ר שמעון בשביל ד' דברים "אמרה תורה" להניח פאה "בסוף שדהו" מפני החשד וכו', והיינו דכיון שעושה מעשה קצירה דתבואתו בסוף שדהו ע"כ מכניס עצמו "לחשד" וכדפירש"י דהעוברים שם רואים בגמר קצירה שהוא מכלה את הכל לא ידעו שנתנה כבר באמצע שדהו, עכ"ד ע"ש. ולזה אמרה תורה להניחו "בסוף" שדהו שלא לגרום "שיחשדוהו" ע"י מעשה קצירה דתבואתו בסוף שדהו, וא"כ מבואר דאף גבי פאה חיישי' לחשד ע"י "מעשה", ודלא כש"כ הגר"י בכרך ז"ל דגורם לחשד ע"י שוא"ת, וצע"ג.
אכן באמת יל"ע מה ראיה הוי לענין נ"ח דהוי בשוא"ת, דשמא דוקא כשעושה "מעשה" ועי"ז גורם לחשד וכגון גבי "פאה" שאסור ולא כשהוי בשוא"ת. וע"כ צ"ל כש"נ דליכא סברא לחלק בזה, דאף בשוא"ת מסתבר שאסור דאכתי מביא א"ע "לידי חשד" ואינו מקיים בעצמו "והייתם נקיים", ודומיא דל"ת ד"חילול ה'" דעוברים ע"ז אף בשוא"ת וכמבואר בספ"ח דיומא (פו.) ועוד. וכן דומיא דצעב"ח דאיסורו מה"ת כנלמד מ"פריקה" דהוי גם בשוא"ת, ועוד הרבה כה"ג בתורה דעוברים ע"ז לרוב בשוא"ת, וברור. ובעיקר הקו' מ"ט לא מייתי למשנה בשקלים ועוד, צ"ל כש"כ ליישב בחכ"צ בטוטו"ד דקמ"ל דחיישי' אף לחשד בעיני הע"ה הטועין, ודו"ק.
[ד]
ובעצם קו' הב"י שם מ"ש ב' פתחים דחצר מב' פתחים דביהכנ"ס, יעו"ש בב"י שתי' בב' אופנים, א' די"ל דלענין "תפילה" שאני דכיון דאם לא מצלי הו"ל "פורק עול" מלכות שמים מעליו כל היכא דאיכא פתח אחר לא אתי למיחשדיה משא"כ לענין חנוכה, ועוד י"ל דנ"ח כיון דיש בה "הפסד ממון" אתו למיחשדיה וכו' ע"ש. ועש"ע בב"ח שתי' בעוד ב' אופנים, א' י"ל דדוקא תפילה "דלא עבר זמנה" ודאי ליכא חשדא וכו' אבל נ"ח דזמנה מסוף שקיעה עד חצי שעה דעבר זמנה תיכף ומיד איכא חשדא טפי. ועוד י"ל דבאחורי ביהכנ"ס ודאי אפשר דבאידך פיתחא יכנס ולא יהיה נודע לשום אדם שנכנס הילכך ליכא חשדא אבל בנ"ח אם איתא דבאידך פיתחא הדליק היה מפורסם וכו' ולכן איכא חשדא, עכ"ד יעו"ש.
אולם צ"ע מש"כ בתי' א' דבנ"ח דזמנה מסוף השקיעה וכו' דעבר זמנה תיכף ומיד, הא יעו"ש בטור לקמן (סי' תרעב' ס"א) שכ' דמצותה מסוף שקה"ח וכו' ומ"מ עדיין זמנה כל הלילה, דלא כהרמב"ם שכ' דזמנה רק עד שתכלה רגל מן השוק וכו', עכ"ד. וא"כ דמי ממש "לתפילה" שזמנה נמשך כמה שעות ולא רק כחצי שעה ואף לרמב"ם דזמנה עד שתכלה וכו' זמנה כמה שעות. וביותר צ"ע דיעו"ש בב"ח שכ' דדעת רוב הפוסקים שיכול להדליק כל הלילה, וכמו שכ' רבינו הטור, והכי נהוג, עכ"ד ע"ש. וא"כ מהו שכ' "דעבר זמנה תיכף ומיד" וכו', הא אדרבה בתפילה יש מקום יותר לחשד מדזמנה רק "כמה שעות" ותו לא ומשא"כ נ"ח זמנה שעות הרבה עד עלות השחר. ואע"פ שלכתחילה ומצוה מן המובחר להדליק עם סוף השקיעה מ"מ אכתי יכול לקיימו כל הלילה, ודומיא דתפילת שחרית דזמנה לכתחילה ומצוה מן המובחר להתפלל בותיקין עם "הנץ החמה" ומ"מ יכול להתפלל עד שעה רביעית, וא"כ צ"ע בב"ח.
וכן צ"ע בתי' ב' שכתב "דאם איתא דבאידך פיתחא הדליק היה מפורסם" וכו', הא איירי שאכן הדליק באידך פיתחא ומ"מ לא "התפרסם" לרבים שהדליק שם ולכן חושדים אותו שלא קיים כלל למצות הדלקת נ"ח ואע"פ שהדליק בפתח השני, והעירני לזה ידידי ר' עמנואל שליט"א, וצ"ע. וכן יעו"ש בשו"ע בחי' הפר"ח (סק"ח) שכ' דהב"ח תי' ב' תירוצים ע"ז, "ואינם כלום" ע"ש. ונר' דהוק' לו כנ"ל. ועש"ע בטור ב"חידושי הגהות" [מהאחים הרה"ג לבית מייא ז"ל] שהביאו למהרל"ח שתי' בעוד ב' אופנים לקו' הב"י ע"ש.
[ה]
וכן יעו"ש בשו"ע במג"א (ס"ק יב') דהביא לקו' הב"י בר"ה תפילה (סי' צ' ס"ח) [אולם התם ליכא כלום כ"א הכא בב"י] דהק' ותי' כנ"ל דבנ"ח דאיכא חיסרון כיס יחשדוהו טפי וכו', וע"ז כ' המג"א וז"ל, ולי נר' דלק"מ, דהתם אין הטעם שיחשדוהו שלא יכנס לביהכנ"ס דהא באמת כמה פעמים שהוא טרוד בעסקיו אי"צ לילך לביהכנ"ס, [דיעוי' בר"ה תפילה (סי' צ' ס"ט) בשו"ע שכ' דישתדל אדם להתפלל בביהכנ"ס עם הציבור ואם הוא "אנוס" יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללין וכו' ע"ש, וא"כ שמא ס"ל למג"א שבכלל זה "אנשי עסקים" שטרודים ביותר שפטורים מזה]. ועוד דכשמהלך בשוק בשעת תפילה אנו רואים שאין נכנס לביהכנ"ס ואפ"ה שרי. אלא הטעם כש"כ רש"י דכשהולך סמוך לביהכנ"ס נראה כפורק עול ומבזה ביהכנ"ס שאע"פ שאינו נכנס לה הולך סמוך לה דהו"ל להתרחק ממנה ולהתבייש במה שאינו יכול ליכנס לה, אבל אי איכא פיתחא אחרינא ליכא ביזוי לביהכנ"ס, דו"ק ברש"י (סא.) ותמצא כדברי. ועל תי' הב"י קשה דאטו בביהכנ"ס מי לית בה חסרון כיס דאדהכי והכי בטל משווקים כדאמרי' בב"מ פ"ב (לב:), עכ"ל אדונינו המג"א יעו"ש.
אולם נר' ליישב לב"י, דיש לחלק בין "הפסד" למניעת "רווח", דקשה לבנ"א "להפסיד" ואפי' מעט כסף יותר מלהימנע מלהרויח כסף רב כידוע, ופוק חזי, וכדאיתא לקמן בשבת רפכ"ד (קנג.) דאמר רבא דוקא כיסו אבל מציאה לא, ופירש"י דדוקא כיסו, דכיון דטרח בה שע"י טורח הוא משתכר חייס עלה ואי לא שרית ליה הא אתי לאיתויי, עכ"ל ע"ש. וא"כ שפיר י"ל כש"כ הב"י דדוקא בנ"ח יבואו לחושדו מדהוי הוצאת ממון עבור השמן וכו' ומשא"כ בביהכנ"ס דהוי רק מניעת רווח כש"כ בב"מ שם דאף בטעינה איכא "חיסרון כיס" דאדהכי והכי "בטיל משוקיה" וכו', ופירש"י דוכי אין המקרא מדבר אף בהולך לסחורה דאדהכי בטיל משוקיה, עכ"ל ע"ש. דאי"ז קשה לבנ"א כ"כ וא"כ שפיר לא יחשדוהו שמבטל עבור זה לתפילה בביהכנ"ס ובציבור, ודו"ק. וביותר י"ל, דבנ"ח ניכר הדבר יותר דאיכא בזה חיס"כ שהכל רואים ויודעים דע"כ דצריך להוציא ממון ע"ז וא"כ שפיר יש לחוש "לחשד" ע"ז ומשא"כ תפילה דאפי' את"ל דאיכא בזה "חיסרון כיס" ודליכא לחלק בין הפסד למניעת רווח מ"מ אין הדבר ניכר דאיכא לכ"ז במה שמתפלל, ולזה לא יחשדוהו כשאיכא ב' פתחים וא"כ א"ש הב"י, והבן בס"ד.
[ו]
ועש"ע ב"פרי חדש" בשו"ע שם (סק"ח) דהביא לב' התי' דהב"י, וע"ז כ' דיש סעד לתי' ב' דשאני נ"ח דאית ביה חיס"כ, מדאי' בפ"ק דב"ב (ח:) דגבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן [ופירש"י פן "יחשדום" שפורטין בזול, וכ"כ ר"ג ע"ש], וא"כ מבואר דחיישי' לחשד במקום "כסף" וכו'. אולם יל"ד ע"ז מדאי' בפ"ק דקידושין (לג:) דאין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, וכ' בתוס' דדוקא בתלמידים הדרים בבית הרב אבל בתלמידים אחרים חייבים לעמוד אפי' מאה פעמים שמא יראה אחר "ויחשדם", והיינו דחיישי' לחשד אף כשליכא "חיסרון כיס". וגם ק"ק לתי' א' דהא מורא רבך כמורא שמים. והב"ח תי' ב' תירוצים אחרים, "ואינם כלום" יעו"ש. והיה נראה לתרץ באופ"א, דלעולם דלא "חשדי" ליה גם הכא, אלא כיון דמזמן לזמן קאתו חשדי ליה בשוכח משא"כ בתפילה דהוי "תדירי", עכ"ד הפר"ח יעו"ש.
אולם צ"ע בדהק' מהתוס' הנ"ל דחיישי' לחשד אף בדליכא חס"כ, הא בהרבה דוכתי מצינו כן דחיישי' לזה אף בדליכא חס"כ, וכגון ברפ"ק דברכות (ג.) גבי חורבה שאסור ליכנס לשם פן מוכנת לו שם זונה, וכן בפ"ק דע"ז (יא:) דאסור לילך בדרך שמיוחדת לע"ז, ופירש"י מפני חשד יעו"ש, וכן בפ"ב דר"ה (כד:) דאסור להניח על האצבע טבעת שחותמו בולט משום "שיחשדוהו" שיאמרו דע"ז היא לו וכו' יעו"ש וברש"י ותוס', וכן יעוי' בגיטין (ס:) דצריך להניח פת של עירוב בבית ישן ולא בבית חדש משום חשדא, ופירש"י והתורי"ד דהיינו שחושדים אותו "שמטלטל" בלי עירוב בשבת ע"ש, והתם ליכא בזה כלל "חיסרון כיס" דהא אפשר לאכול לפת של העירוב בסוף השבת, וכבפ"ו דברכות (לט:) ובשבת (קיז:) דר' אמי ור' אסי כי הוה מתרמי להו ריפתא דעירוב חצירות מברכים ע"ז המוציא וכו' ע"ש, ואעפ"כ מבואר ברש"י דחיישי' "לחשד" שמטלטל בלי עירוב חצירות. ועוד אשכחן כה"ג לרוב בש"ס דחיישי' לחשד אף שלא במקום חס"כ, וצ"ע.
ומאידך מש"כ הב"י דה"ט דנ"ח דחיישי' לחשד מדאית ביה חס"כ, קאתי ליישב רק מ"ש ב' פתחים דנ"ח מב' פתחים דביהכנ"ס דכיון דבנ"ח איכא חס"כ ע"כ דיש יותר מקום "לחשוד" בבנ"א, אך פשיטא דאף בדליכא חס"כ ואיכא "רגלים לדבר" דעבר עבירה דאיכא חשד וכגון שהתלמיד לא קם לפני רבו כשנכנס דנראה לבנ"א דשלא כדין קעביד ואסור להכניס א"ע לזה, ודו"ק.
וכן ל"ק בדהק' הפר"ח לתי' א' דכל היכא דהוי "פריקת עול" לא נחשדו, וא"כ מהו שכ' תוס' בקידושין דנחשדו שלא לקום לפני הרב וכו', דפשוט י"ל דנהי דצריך שיהיה "מורא רבך כמורא שמים" מ"מ אינו דומה כ"כ אצל בנ"א ולא מפחדים מהרב כ"כ, ולזה נחשדו לפעמים על כבוד הרב שלא לקום בפניו. וביותר י"ל דאפי' את"ל דכבודם שווה זה לזה אצל בנ"א מ"מ דוקא גבי ב' פתחים דביהכנ"ס איכא מקום יותר לתלות ולומר שיכנס דרך הפתח הב' דדבר שכיח הוא שלפעמים נכנסים דרך פתח א' או ב', ומשא"כ גבי הרב שנכנס ולא קמים התלמידים לכבודו יש פחות מקום לתלות ולומר דה"ט מדקמו לו כבר לפני כן, ולזה חיישי' דוקא בזה לחשד כש"כ תוס' שם מדאיכא פחות מקום לתלות "ולדון לכף זכות", וברור.
[ז]
ובעצם תי' דהפר"ח ג"כ צ"ע, דהא לא אשכחן בשום דוכתי דחיישי' לחשד דהשוכח כ"א חששו חז"ל שיחשדו לבנ"א שמבטלים מצות ועוברים איסורים במזיד ולא בשוגג, והיינו דמש"כ בתוה"ק "והייתם נקיים" וגו' היינו שלא יחשדוהו באיסורים ובביטול מצ"ע במזיד בין בדאורייתא ובין בדרבנן [וכגון נ"ח דהוי רק מדרבנן], אולם כשחושדים לאיש יהודי שמבטל מצ"ע או שעובר על ל"ת בשוגג מתוך חוסר ידיעה ובפרט מתוך "שכחה" דלא חמור כ"כ לא אשכחן דנכלל בוהייתם נקיים, וה"ט יל"פ דדוקא כשנחשד על מזיד אינו בחזקת נקי כ"א בחזקת פושע אך כשנחשד על שוגג אינו נפקע ממעלת נקי שכן לא ניתנה תורה למלאכי השרת וכדאי' בספ"ג דברכות (כה:), וביומא (ל.) ועוד, וכן יעו"ש בספ"ג דברכות (כו.) דמר ב"ר אשי הניח ס"ת ע"י מיטתו ועשה מחיצה ואח"כ שימש מיטתו וא"ל מר זוטרא הא מר אית ליה ביתא אחרינא, וא"ל מר בר"א לאו אדעתאי ופירש"י דלא נתתי ליבי ע"ש, והיינו שעבר על דבריהם בשוגג, וכה"ג בספ"ד דקידושין (פא:) גבי ר' כהנא "שלא נתן לבו" והתייחד עם בהמה בשוגג ע"ש, וכן כה"ג אשכחן שם לעיל בפ"ק (לג.) גבי ר' משרשיא ורבנן שלא קמו לפני אביי יעו"ש, וכהנה רבות בש"ס, ואכמ"ל, וא"כ פשיטא דלא נפקע עי"ז מתורת "נפש נקי וצדיק" אף לפי שעה [וגבי "מזיד" יעוי' בברכות (יט.) גבי ת"ח ע"ש], וא"כ יל"פ דה"ט דלא מצינו דחששו חז"ל שיחשדו לישראל בהיותם "שוגגים" כ"א בהיותם "מזידים", והבן בס"ד.
וא"כ נלפע"ד דוחק לתרץ כש"כ הפר"ח ודוק בזה. וע"ע בחי' ה"חכמת שלמה" להגרש"ק ז"ל בשו"ע שם שהאריך לדון ולפלפל בדברי הב"י והמג"א בזה, ומש"כ לתרץ עוד בזה ע"פ דרכו, עש"ה ותמצא נחת.
וע"ע בחי' החת"ס בפ"ב הכא (כג.) שכ' עוד ליישב, דאינו שכיח שיהיה בבית א' רק איש א' ותו לא, וא"כ מדלא הדליק בב' פתחים ע"כ שאינו מן "המהדרים" וא"כ מדחס על ממונו כ"כ אפשר דלא הדליק כלל וכו', עכ"ד יעו"ש. ועש"ע בשו"ע שם בהג' וחידושים מבעל החת"ס דהובא בשם בנו ה"כתב סופר" ליישב, דשאני ביהכנ"ס דאיכא "שכר פסיעות" [כדאיתא בסוטה (כב.) ובב"מ (קז.) דא"ר יוחנן שכר פסיעות יש ע"ש], ולכן יאמרו גבי ב' פתחים דביהכנ"ס דה"ט דעייל בפיתחא אחרינא כדי ליטול שכר פסיעות, עכ"ד הכת"ס יעו"ש.
וא"כ מצינו בדברי רבותינו האחרונים שנים עשר תירוצים על קו' מרן הב"י בזה, ותן לחכם ויחכם עוד.
[ח]
ואגב מבואר, דס"ל לכת"ס בפשיטות דאיכא "לשכר פסיעות" גם באיש ולא רק גבי אשה שהוזכר בגמ' בסוטה שם בעובדא דהאלמנה ור' יוחנן יעו"ש, דאשה לאו דוקא וה"ה גבי אנשים. אולם יעוי' ב"שדי חמד" כללים [מערכה א' כלל קפט'] דהק' על העובדא דהאלמנה בסוטה שם שהניחה לביהכנ"ס שסמוך לביתה והלכה לביהמ"ד דר' יוחנן הרחוק מביתה, הא קי"ל דאין "מעבירין" על המצות ואיך יכלה שלא להיכנס לביהכנ"ס "הקרוב", והביא לתירוצו דספר "בית עובד" דה"ט משום דאין אשה חייבת להתפלל בביהכנ"ס ובכה"ג ליכא לדין דאין מעבירין, אולם גברא דהוי "בר חיובא" אכן אין לו להעביר על המצוה, עכ"ד, [ועש"ע בשד"ח דהביא עוד ג' תי' ע"ז]. ודלא כדס"ל לכת"ס דאף בגברא איכא שכר פסיעות וליכא בזה לאין מעבירין.
ובאמת יעו"ש בב"מ שכ' דר' אבא אשכחינהו לתלמידיה דרב, א"ל מאי אמר רב בהני קראי ברוך אתה בעיר וגו', ואמרו ליה הכי אמר רב ברוך וגו' שיהא ביתך סמוך לביהכנ"ס וכו', וא"ל ר' אבא לתלמידיה דרב ר' יוחנן לא אמר הכי אלא ברוך אתה בעיר שיהיה "בית הכסא" סמוך לשולחנך אבל ביהכנ"ס לא, דר' יוחנן לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש יעו"ש, וברש"י. וא"כ מבואר להדיא דאף ב"גברא" איכא שכר פסיעות ועדיף לילך לביהכנ"ס רחוק ולא לקרוב ולכן לא דריש ר"י בדכ' ברוך אתה בעיר על ביהכנ"ס "קרוב" ואע"פ דהפסוק מדבר גבי אנשים ולא גבי נשים, וכן יעו"ש שכ' ברוך אתה בבואך שלא תמצא אשתך ספק נדה וכו' יעוש"ה, וכדס"ל לכת"ס דאף באיש איכא לזה, וברור. וצע"ג בב"ע בשד"ח שם דס"ל דכ"ז שייך רק בנשים.
אכן נר' דלא בהכרח דפליגי הכת"ס על השד"ח, דאפשר דדוקא בב' פתחים דביהכנ"ס א' שעובר בפתח א' ונכנס בפתח ב' ליכא בזה לאיסור "דאין מעבירין" שכן אינו "מעביר" על הביהכנ"ס כ"א על "הפתח", ודוקא בזה ס"ל לכת"ס דמותר להעביר ואית ביה שכר פסיעות אך בב' ביהכנ"ס אפשר דס"ל כהשד"ח דאסור "להעביר" על הביהכנ"ס הקרוב לו, ודו"ק. ולזה העירני ידידי ר"י בורדיאנסקי שליט"א. וא"כ ליכא הכרח דפליגי בזה. ומ"מ מהגמ' בפ"ט דב"מ שם מוכח דאף בב' ביהכנ"ס מותר "להעביר" ולא רק בב' "פתחים", שכן כ' דא"א לומר ברוך וגו' שיהיה ביתך סמוך לביהכנ"ס דאדרבה רחוק עדיף משום דאיכא שכ"פ אף בגברא, ולא רק בב' פתחים איכא לזה, ודו"ק. וא"כ צ"ע בשד"ח.
ובדוחק י"ל דדוקא כשאינו מעביר על הביהכנ"ס הקרוב וכגון דהוי בצפונו, והולך לביהכנ"ס הרחוק בדרומו דנמצא שלא עבר על פני הביהכנ"ס הקרוב דדוקא בכה"ג מותר ואיכא שכר פסיעות ובהא איירי בגמ' בב"מ שכ' דאיכא בגברא שכר פסיעות, ולא כן כשעובר על פניו וכגון דתרווייהו בצפונו דאכן אסור, ודו"ק. אולם מה"ט גופא ליכא לחדש כש"כ הב"ע דהוי דוקא "באשה" כההיא עובדא דהאלמנה ור' יוחנן בסוטה (כב.) ע"ש, דפ' י"ל דאיירי בסוטה בגוונא הנ"ל וא"כ אפשר דאף "באשה" אין מעבירין, ואע"פ דהוי רק מצוה "קיומית" ולא "חיובית", ודוקא כשאינה עוברת על פני הביהכנ"ס הקרוב איכא שכר פסיעות ומותר, ודו"ק.
[ט]
ובעצם מה דחיישי' "לחשד", וה"נ מצינו כן בכולא הש"ס דחיישי' לזה. א. יעוי' ברפ"ק דברכות (ג.) דאין נכנסין לחורבה מפני חשד יעו"ש. ב. ושם לקמן (ח:) ושם (סא.) דאסור לו לאדם לעבור אחורי ביהכנ"ס בשעה שהציבור מתפללים, ופירש"י דנראה כמבריח עצמו מביהכנ"ס וכפורק עול וכו' ע"ש. ג. ושם פ"ו (מ:) הלקט והשכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו למעשר, ופירש"י דמאן דחזי סבר שתבואת קרקעו הוא. ד. ושם (מג:) דאל יצא ת"ח כשהוא מבושם שמא יחשדוהו במשכב זכור, וכן אל יצא יחידי בלילה משום חשדא דזנות, ואל יספר אפי' עם אשתו בשוק משום שחושדים אותו וכו' ע"ש. ה. ובשבת (סד:) דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בח"ח אסור, ופירש"י שלא יחשדוהו באיסור וכו'. ו. ושם לקמן רפי"ט (קל.) איבעיא להו טעמא דר"א משום חשדא וכו' ע"ש. ז. ושם (קלז.) במשנה ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין וכו'. ח. ובפסחים (פב.) באו לשורפו וכו' מ"ט לא אמר רבא מפני החשד וכו', ראש המעמד וכו' מ"ט אמר רבא מפני החשד יעו"ש. ט. ושם לעיל פ"ק (יג.) גבאי צדקה וכו' אין פורטין לעצמן וכו' משום שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל. י. וכן בספ"ב דר"ה (כד:) דתניא טבעת שחותמו בולט אסור להניחה וכו' משום חשדא, ופירש"י ותוס' שלא יאמרו ע"ז היא לו וקעבר על ל"ת דלא תעשון וגו' יעו"ש. יא. וביומא ספ"ג (לח.) ועל דבר זה מזכירים אותם לשבח דמעולם לא נמצאת פת נקיה וכו' לקיים מה שנא' והייתם נקיים וגו'. יב. ובפ"ק דתענית (יא:) במה שימש משה כל ז' ימי המילואים וכו' בחלוק לבן שאין בו אימרא, ופירש"י כדי שלא יחשדוהו וכו' משום שנא' והייתם נקיים וגו'. יג. וברפ"ב דמו"ק (יב.) מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור וכו' ופירש"י משום חשדא, יד. ובגיטין (ס:) דמניחים לפת של העירוב בבית ישן משום חשדא, ופירש"י דהואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית א"כ אם באת לשנות מקומו יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב, וכ"כ בתורי"ד יעו"ש, ובתוס' פי' בשם ר"ת שיחשדו אותם שגנבו לפת של העירוב יעו"ש. טו. ובב"מ (סט:) כה"ג ודאי צריך לאודועיה, וכ' תוס' דה"ט משום והייתם נקיים וגו' יעו"ש, טז. וכן יעו"ש לקמן בפ"ו (עח:) ודילמא שאני התם דאתו למיחשדיה וכו' ופירש"י שעובר על נדרו ואינו מקיימו וכו' ע"ש, יז. ובפ"ק דב"ב (ח:) דגבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה, ופירש"י ור"ג מפני החשד שלא יאמרו וכו' יעו"ש, יח. ובפ"ק דע"ז (יא:) במשנה בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור, ופירש"י מפני חשד שנראה כמהלך לעובדה, יט. ושם (יב.) ישב לו קוץ בפני ע"ז לא ישחה ויטלנה מפני שנראה כמשתחוה לע"ז ע"ש, כ. ובפ"י דעירובין (ק:) ל"ק כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים, ופירש"י דהא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח ובין יבש ואיכא משום מראית העין ע"ש. ועוד אשכחן לרוב בכולא הש"ס דחיישי' ל"חשד", והיינו איסור דאורייתא ד"והייתם נקיים" ומה"ט אסרו "רבנן" הרבה דברים מחששו שיבואו לידי האי איסורא דאורייתא.
