הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושגים: "הלכה כבתראי"; "ופליגי ד..."

ברכות  נט ע"א

אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה רקיע בטהרתה אומר ברוך עושה בראשית. אימתי? אמר אביי: כי אתא מטרא כולי ליליא, ובצפרא אתא אסתנא, ומגליא להו לשמיא. ופליגי דרפרם בר פפא אמר רב חסדא, דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה, שנאמר +ישעיהו נ'+ אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם.
 

1.
יש ראשונים שפסקו כרבי יהושע בן לוי שיש ברכה על "הרואה רקיע בטהרתה", ומסבירים הפרשנים, שהרמב"ם השמיט ברכה זו מפני ש"רפרם" בשם רב חסדא חולקים על כך, וכנראה הם סוברים שאחר חורבן הבית אין "רקיע בטהרתה", וגם אם יהיה בזמן הגאולה אולי יברכו אבל הרמב"ם לא פוסק בהלכות של "הלכתא למשיחא". ראה על כל הנ"ל ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רב.

2.
ויש להוסיף: לכאורה אביי רק מפרש את רבי יהושע בן לוי ולא בהכרח מסכים לדבריו, ולכן רפרם ורב חסדא נחשבים "בתראי" [מאוחרים יותר] לעומת רבי יהושע בן לוי והלכה צריכה להיות כמותם [אם נאמר שבתקופה זו – לפני דורם של אביי ורבא - תקף הכלל של "הלכה כבתראי". [ראה ב"ילקוט ביאורים", שם], ולכן הרמב"ם "פוסק" כרפרם ולא מברכים על "רקיע בטהרתה" אחרי חורבן הבית.

3.
אולם אם נאמר שאין לרפרם דין "בתראי" [כי חי לפני אביי ורבא] נסביר שהרמב"ם בכל זאת פוסק כרפרם מפני שהגמרא השתמשה בביטוי "ופליגא דרפרם..." משמע מזה שהלכה כרפרם. באופן עקרוני כך מסביר הרב קאפח בספרו "כתבים", ב, ששיטת הרמב"ם בכל הש"ס לפסוק כאותו אמורא שמוזכר אחרי הביטוי "ופליגא ד...".

3.1
ובכל המקרים הללו נראה להוסיף: כנראה שהרמב"ם [לפי שיטת הרב קאפח] סובר שאת הביטוי "ופליגא ד..." כתב "עורך הגמרא" כדי להכריע להלכה כאותו אמורא, וכך גם בסוגייתנו, לכן הרמב"ם פסק כרפרם בשם רב חסדא. אלא שנראה תמוה מאד שהרב קאפח לא מזכיר דוגמא זו בספרו, שהרי שם מזכיר את כל סוגיות הש"ס שמוזכר בהם הביטוי "ופליגא ד..." [גם בדברי אגדה]