מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
המקניט חבירו צריך לשאול אותו למה עשית לי כך וכך
שבת לא ע"א
מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה וכו' אמר אחד מהם אני אקניטנו, אותו היום ע"ש היה וכו' א"ל שאלות הרבה יש לי לשאול ומתירא אני שמא תכעוס, נתעטף וישב לפניו א"ל כל שאלות וכו' א"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל, א"ל הן, א"ל אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל, א"ל בני מפני מה וכו'.
והנה יעוי' ברמב"ם בפ"ו דדעות ה"ו שכ' בזה"ל, כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנא' ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני שנא' הוכח תוכיח את עמיתך וכו', עכ"ל יעו"ש. ויל"ע מה מקור הרמב"ם לזה שצריך ה"נפגע" לשאול לפוגע מ"ט עשה לו כן. דמדין "תוכחה" הול"ל רק דצריך לומר לו למה "חטאת" לי, אך מהו שכפל דמצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית כך וכך. ובנו"כ לא עמדו ע"ז.
ונר' דמקורו מהאי עובדא דהלל הזקן נשיא ישראל דשאל לאותו רשע בני מפני מה, דמזה נלמד דהכי בעי לשאול למה עשית לי כך וכך. ובטעם הדבר נר' דבנוסף לענין של "תוכחה" שבזה, י"ל דפעמים אדם לא נתכוון כלל לפגוע בשני אלא ב"שוגג" או שעכ"פ לא נתכוון "לצערו" אלא רצה להשיג עי"ז איזה תועלת או הנאת כבוד או רווח ממוני, דנהי שאסור לעשותו מ"מ אינו סיבה כ"כ לשנוא לחבירו ע"ז דאכתי לא נתכוון לצערו או לבזותו כלל רק "לצורך" עשהו, ודומיא דהעובדא דהלל דבפשטות היה נראה שכל כוונתו דאותו עז פנים הוי רק להתלוצץ ולבזות ולהכעיס את נשיא ישראל בלא תועלת כלל כ"א להכעיס בעלמא, אולם כיון דשאלו הלל מפני מה תיכף א"ל דאינו לליצנות גרידא כ"א לשם "רווח ממוני" ולא שחמד לעשות ליצנות בעלמא בלא תועלת, וא"כ אין כ"כ סיבה לשינאה כיון שכל כוונתו לשם "הכסף" ותו לא, ואע"פ דהוי מעשה חמור ביותר, וה"ה בכלל מש"כ בגמ' לקמן (קיט:) דהמבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו ע"ש, ופשוט, מ"מ לענין שנאה ליכא כ"כ סיבה לבוא לזה דאכתי אינו חפץ בצערו ובבזיונו דהלל כלל אלא בד' מאות זוז שהבטיח לו חבירו אם יצליח "להקניט" את הלל, וזהו דשאלו הלל מפני מה דעי"ז אפשר שיתברר לו דאין לו משהו "אישי" נגדו בדאמר לו "אל ירבו כמותך בישראל", וכפי שהיה בסוף. וזהו מקור וטעם הרמב"ם הנ"ל, ודו"ק. ואע"פ דנר' שנתכוון הלל לשאול מפני מה "אל ירבו כמותך בישראל", מ"מ נר' דנתכוון אף לשאול למה "הקנטת" אותי בזה שאמרת לי כך. וע"ז השיבו אותו לץ מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז, דמחמתו "אל ירבו כמותך" ועי' בח"א מהרש"א דבי' דה"ט דהיה "עניו" יותר מידי שהשפיל עצמו ביותר לפי דעתו דאותו לץ, וכן ה"ט "שהקניטו" שכן פשוט גרם לו "הפסד כספי", ודו"ק.
וכן מדוייק ברמב"ם שם לעיל בהלכה ה' שכ' דכל השונא א' מישראל בליבו עובר בל"ת שנא' לא תשנא את אחיך בלבבך וכו', ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב וכו' ע"ש. ולזה כ' תיכף אח"כ בפ"ו שאם חטא א' לשני וציערו וכו' דישאל לו למה עשית לי כך וכך, דהרבה פעמים יוודה לו שאינו כלל מתוך שנאה כ"א בשוגג או לרווח ממוני וכיו"ב ועי"ז ינצלו שניהם ובפרט הנפגע מלעבור על הל"ת דלא תשנא וגו'. ובנוסף שיקיים בזה למצ"ע דתוכחה, דע"ז איירי הרמב"ם בה"ז שם, ונכון בס"ד.
וה"נ מצינו כה"ג בספ"ט דנדרים (סו:) בעובדא דההוא דעלה מבבל לא"י ונשא אשה ואמר לה יום א' שתלך ותביא לו ב' "בוציני" והיינו אבטיחים, וחשבה שביקש ממנה ב' נרות שג"כ נקרא "בוציני" ועל כן הביאה לו ב' נרות במקום ב' אבטיחים אמר לה לכי תשברי אותם "על רישא דבבא", והיינו מתוך שהיה כעוס על מעשיה שלא הביאה מה שביקש ממנה אמר לה דלתברינהו "אבבא" והיינו על הדלת והיא חשבה שאמר לה שתשברם בראש "בבא בן בוטא", היה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלא ותברא יתהון על רישיה דבבא בן בוטא כפי שחשבה שציווה עליה בעלה לעשות, אמר לה בבא בן בוטא מה הדין דעבדת, אמר לה כך ציווני בעלי, אמר לה את עשית רצון בעליך המקום יוצא ממך שני בנים כבבא בן בוטא, ע"כ יעו"ש. [ויל"ע כיצד הזכיר בבא ב"ב לשם אביו "בוטא" בלי להזכיר לפני כן "אבא מורי", וכדכ' בקידושין (לא:) דהכי בעינן למיעבד יעו"ש וצ"ע, ועמש"כ בחי' למס' פסחים (קיב.) בזה, ותמצא נחת].
וי"ל דזהו ג"כ מקור דברי הרמב"ם הנ"ל, דג"כ חזי' כנ"ל דבפשטות היה נר' דודאי עשתה כן כדי "להקניטו ולבזותו" דאל"כ מה לה לאשה לשבור ב' נרות ע"ג ראשו אם לא בשביל להקניט, ואעפ"כ שאל אותה "מאי האי" דשמא אכן איכא דברים בגו ואינו מתוך "עזות פנים" וכו', ואכן אמרה לו דפשוט עושה רצון בעלה בלי שום כוונה ח"ו לזלזל בו או להקניטו, ועי"ז לא רק שלא "הקפיד" עליה שזילזלה ב"כבוד התורה" [ועי' לקמן (סג.) דאר"ש בן לקיש אם ת"ח נוקם ונוטר כנחש חגריהו על מתניך, וכן יעוי' ברפ"ב דיומא (כג.) דאר"ש בן יהוצדק כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ע"ש], אלא אף בירכה ברכה גדולה שתזכה לב' בנים שיהיה כמותו. וזהו דבעינן לשאול תמיד "למה עשית לי כך וכך".
