הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושג: "קשיא"

ברכות  נד ע"ב

מאי מברך? - אמר רב יהודה: ברוך גומל חסדים טובים. אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב: +תהלים ק"ז+ וירוממוהו בקהל עם וגו'. מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר: +תהלים ק"ז+ ובמושב זקנים יהללוהו.
מתקיף לה רב אשי: ואימא כולהו רבנן! - מי כתיב בקהל זקנים? בקהל עם כתיב. –
ואימא: בי עשרה שאר עמא, ותרי רבנן! - קשיא.
רב יהודה חלש ואתפח, על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן, אמרי ליה: בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא. אמר להו: פטרתון יתי מלאודויי. והא אמר אביי: בעי אודויי באפי עשרה! - דהוו בי עשרה. והא איהו לא קא מודה! - לא צריך, דעני בתרייהו אמן.

1.
אביי סובר שאת ברכת "הגומל" יש לומר בפני עשרה. מר זוטרא סובר שמתוך העשרה צריכים להיות 2 חכמים [ושניהם לומדים את דיניהם מפסוקים]. מקשה רב אשי: אולי צריך דווקא 10 ישראלים ובנוסף גם 2 חכמים !
ונשארת הגמרא ב"קשיא".

2.
הגמרא מעידה שאביי באמת נהג למעשה שיש לומר את ברכת הגומל בפני 10. כמו כן מתווסף דין נוסף, שהחייב בהודעה בעצמו יכול להסתפק באמירת אמן אחרי ברכת הציבור ובזה הוא יוצא ידי חובה!

3.
רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה ח:

ארבעה * צריכין להודות, החולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, ויורדי הים כשעלו, והולכי דרכים כשיגיעו לישוב, וצריכין להודות בפני עשרה ושנים מהם חכמים שנאמר וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, וכיצד מודה וכיצד מברך, עומד ביניהן ומברך, ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב, וכל השומעין אומרים שגמלך טוב הוא יגמלך סלה.

הרמב"ם פוסק כמר זוטרא שצריך להודות בפני עשרה כששניים מתוכם הם חכמים.

4.
ולכאורה קשה: הרי רב אשי הקשה על מר זוטרא והגמרא נשארת בקושיה, ולכאורה עקב כך אין לפסוק כמר זוטרא!

5.
כסף משנה הלכות ברכות פרק י הלכה ח:

ואף על גב דאסיקנא בקשיא פסקו הפוסקים כמר זוטרא דמילתא דרבנן היא ולקולא.

הוא מסביר שלמרות ה"קשיא" הדין הסופי נשאר בספק, והרמב"ם מכריע לקולא מפני שמדובר בדין דרבנן, וה"קולא" הוא שאין צורך להוסיף 2 חכמים על העשרה, אלא יש להסתפק בזה ששני החכמים יהיו מתוך העשרה.

6.
וראה גם בתוס' וב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים מא-מב בהרחבה.

7.
בכל אופן יוצא שהרמב"ם טוען שהקושיה של רב אשי [שמסתיימת ב"קשיא"] לא מכריעה את הדין אלא "יוצרת" ספק. ונראה לפרש, שזהו למעשה הפירוש לביטוי "קשיא" – כשמופיע אחרי קושיה מסברא של "מתקיף". שהרי את סברת המתקיף ניתן לדחות "בקלות", שלא מקבלים את הסברא של רב אשי. אלא שקצת קשה בכל זאת, שהרי ההלכה צריכה בפשטות להיקבע כרב אשי שהוא "בתראי" והוא היה גם "עורך הגמרא"! אלא יש לומר, שאף רב אשי רק הקשה כדי למצוא הסבר מניח את הדעת לכל הפסוקים, אבל כעקרון הוא מסכים לדינו של מר זוטרא.