ברכת הטוב והמטיב / הרב הלל בן שלמה
ברכות מו ע"א - ע"ב
שלושה אמוראים שונים, מביאים שלוש ראיות שונות לכך שברכת הטוב והמטיב אינה מן התורה: א. פועלים עוקרים אותה (רב יוסף). ב. פותחים בה בברוך ולא חותמים בה בברוך (רב יצחק בר שמואל). ג. עוקרים אותה בבית האבל (רב נחמן בר יצחק).
רב יוסף אינו מביא מקור לכך שהפועלים עוקרים ברכה זו, ונראה שהוא מכוון לברייתא שהוזכרה לעיל (טז,א), שהפועלים מברכים שתי ברכות לאחר סעודתם (הזן, וברכה הכוללת את ירושלים עם הארץ). אמנם, לפי התנאים הסוברים שברכת הטוב והמטיב היא מן התורה, מסתבר שהפועלים אינם עוקרים ברכה זו.
גם רב יצחק בר שמואל אינו מביא מקור לכך שפותחים בברוך ואין חותמים בברוך בברכה זו, ונראה שהוא מסתמך על המנהג המוכר לכל. התוספות (מט,א ד"ה מאן) כותבים, כי לפי הסוברים שברכה זו היא מן התורה, חותמים בה בברוך ולא פותחים; והם מביאים מהתוספתא כי רבי יוסי הגלילי היה חותם בה.
רב נחמן בר יצחק מביא ברייתא בה נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא אומרים הטוב והמטיב בבית האבל, ואילו לדעת רבי עקיבא אין אומרים. רנב"י בא להביא ראיה משיטת רבי עקיבא, אך מאחר שיש דעה חולקת בברייתא זו, נראה להבין כי לפי תנא קמא ברכת הטוב והמטיב אכן מן התורה. בגמרא להלן (מט,א) מובא, שאבא יוסי בן דוסתאי וחכמים נחלקו בשאלה, אם ברכת הטוב והמטיב היא מן התורה או לא; וכך אנו מוצאים בברייתא להלן (מח,ב) דעה, הלומדת מהפסוק "אשר נתן לך", את ברכת הטוב והמטיב (ולגרסת הגר"א ע"פ הירושלמי, אלו דברי רבי ישמעאל).
ראיות האמוראים הובאו לכאורה, לדחות את דברי רב ששת, המעמיד שתי ברייתות סותרות, כחלוקות בשאלה אם הטוב והמטיב מן התורה או לא. אולם מאחר שאנו מוצאים מקורות תנאיים החלוקים בשאלה זו, אין לומר שהאמוראים באו לדחות את דבריו, אלא רק להביע את דעתם להלכה במחלוקת זו.
לפי העמדתו של רב נחמן, שתי הברייתות סוברות, שברכת הטוב והמטיב היא מדרבנן. רב נחמן עצמו להלן (מח,ב) אומר, כי ברכה זו נתקנה ביבנה, אולם מדברים אלו אין ראיה שהברכה היא מדרבנן, משום שרב נחמן אומר גם על ברכות נוספות שנוסחם נתקן בשלבים מאוחרים יותר: משה תקן את הזן בשעה שירד המן, יהושע תקן את ברכת הארץ כשנכנסו לארץ, ודוד ושלמה תקנו את ברכת רחם – דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש (וראה בתוספות מט,א ד"ה לומר, הנוקטים כי ברכות אלו הם מן התורה, למרות שלא נתקנו באותו הזמן). מאחר שעם ישראל לא ידע בתחילה כי ירושלים הוא המקום הנבחר, לא יכלו לתקן ברכה זו בתחילה. במילה "הטובה", נרמז ההר הטוב של ירושלים, אך ישראל עוד לא ידעו מהו המקום, ועל כן בתחילה יכלו לברך רק באופן כללי. רק כשהדברים התקרבו לידי מימוש, ניתן היה לנסח את הברכה היותר מתאימה (וכן כותב הטור או"ח סימן קפח, שהם תקנו את הנוסח, לפי הטובה שנוספה לישראל). גם לגבי ברכת הטוב והמטיב, ניתן היה לומר שתקנו את הנוסח, כאשר הרגישו שהדבר מתאים. אולם מדברי רבי בברייתא (מח,ב), החולק על הדעה הראשונה (ולגרסת הגר"א זהו רבי עקיבא החולק על רבי ישמעאל), הברכות הראשונות נלמדות מהפסוק, וברכת הטוב והמטיב "ביבנה תקנוה" את עצם חובת אמירתה, ולא רק את הנוסח הנדרש.
