מרפא בבית המדרש / הרב הלל בן שלמה

ברכות נג ע"א 
 

מובא בגמרא, שבית רבן גמליאל לא היו אומרים 'מרפא' (לבריאות) בבית המדרש, מפני ביטול בית המדרש. דבר זה מובא, בביאור טעמם של בית שמאי, שאם הביאו לפניהם נר בבית המדרש, כל אחד ואחד מברך לעצמו, כדי שלא ייגרם ביטול תורה בבית המדרש. בית הלל לעומתם סוברים, שבמקרה זה אחד יברך ויוציא את כולם, משום "ברב עם הדרת מלך".

הרמב"ם (תלמוד תורה ד,ט) והשו"ע (יו"ד רמו,יז) פוסקים כבית רבן גמליאל, שאפילו מי שנתעטש, אין אומרים לו לבריאות. נראה לבאר בדעתם, שבית הלל חלקו רק במקרה שיש עניין של "ברוב עם", אבל כאשר אין עניין של מצוה בדבר, אין לבטל את בית המדרש. וכן מבאר הלחם משנה (שם ד,ו), הכותב שהרי"ף אשר אינו מזכיר ברייתא זו, בוודאי סבר שהיא אינה להלכה, משום שהיא כדעת בית שמאי.

יש מהאחרונים שכתבו, כי דבר זה היה רק בימים עברו, בהם היו מקפידים מאוד להימנע מלהפסיק באמצע הלימוד, אך כיום מותר לומר כן (פרישה ומביאו הש"ך). אבל הט"ז חולק על דברים אלו, וכותב שאין להם שום מקור, ואין להקל בדבר כלל.