הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושג: "תניא נמי הכי"

ברכות  נג ע"א

תנו רבנן: אור ששבת מברכין עליו, ושלא שבת - אין מברכין עליו. מאי שבת ומאי לא שבת?
אי נימא, לא שבת מחמת מלאכה אפילו ממלאכה דהתירא - והתניא: אור של חיה ושל חולה מברכין עליו! - אמר רב נחמן בר יצחק: מאי שבת - ששבת מחמת מלאכת עבירה.
תניא נמי הכי: עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו - למוצאי שבת מברכין עליה. 
 

1.
רב נחמן בר יצחק הסביר את הברייתא הראשונה באופן שלא תסתור את הברייתא השניה, ועל כך מביאה הגמרא ברייתא נוספת ["תניא ני הכי"] שמתאימה לברייתא הראשונה לפי הסברו של רב נחמן בר יצחק.

2.
בדרך כלל הביטוי "תניא נמי הכי" מובא להוכחת דין של אמורא. גם כאן זה כך, אלא שדברי האמורא אינם דין עצמאי שלו אלא הם דברי הסבר [העמדת אוקימתא] לברייתא אחרת.

3.
וכן בהמשך בגמרא מופיע הביטוי "תניא נמי הכי" פעם נוספת:

תנו רבנן: היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם. בית שמאי אומרים: כל אחד ואחד מברך לעצמו; ובית הלל אומרים: אחד מברך לכולן, משום שנאמר: +משלי י"ד+ ברב - עם הדרת מלך.
בשלמא בית הלל מפרשי טעמא, אלא בית שמאי מאי טעמא? - קסברי; מפני בטול בית המדרש.
תניא נמי הכי: של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בבית המדרש מפני בטול בית המדרש.

מהגמרא יש ללמוד עיקרון [כך נראה] שאם ברייתא [או משנה] מביאה נימוק לאחת השיטות במחלוקת, כנראה שכך היא פוסקת להלכה, ולכן כאן הגמרא שואלת מה הנימוק לבית שמאי, והגמרא מביאה ברייתא לסיוע לבית שמאי – ולכן כאן נראה, שההלכה היא כבית שמאי.

4.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצח סעיף יד

[ד*] (לה) היו יושבים בבה"מ והביאו להם אור, (לו) יח <י> אחד מברך לכולם.

5.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה ט:

אין ישינים בבית המדרש וכל המתנמנם בבית המדרש חכמתו נעשית קרעים קרעים, וכן אמר שלמה בחכמתו וקרעים תלביש נומה, ואין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה בלבד, אפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש ואין צריך לומר שאר הדברים, וקדושת בית המדרש חמורה מקדושת בתי כנסיות.

מהרמב"ם משמע שפוסק כבית רבן גמליאל, ובסוגייתנו משמע שמתאים לדברי בית שמאי "מפני ביטול בית המדרש", ואילו בסוגייתנו הרמב"ם פוסק כבית הלל [וכן ב"שולחן ערוך", לעיל] שאחד מברך לכולם [ולא חוששים לביטול בית המדרש].

6.
לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה ו

אפילו מי שנתעטש וכו'. בברכות סוף פ' אלו דברים (דף נ"ג) אמרו ת"ר היו יושבים בבית המדרש והביאו אור לפניהם ב"ש אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו וב"ה אומרים אחד מברך לכולם ומפרש התם טעמא דבית שמאי משום ביטול בית המדרש ואמרו שם תניא נמי הכי של בית ר"ג לא היו אומרים מרפא בבית המדרש מפני ביטול ביהמ"ד
ולכאורה משמע דהאי תניא כותיה אתי כב"ש ולית הלכתא הכי וכן משמע מדברי רב אלפס שלא הביאו להך תניא נמי הכי.
אבל לדברי רבינו נראה לי דאע"ג דודאי הלכתא כב"ה דאומרים אחד מברך לכלן דהלכתא כב"ה בכל מקום אפילו הכי לא פליג עליה דר"ג דאפשר דב"ה מודו דמרפא ואסותא אין אומר משום ביטול ביהמ"ד אבל הכא משום דאיכא מצוה משום דברוב עם הדרת מלך לא חיישינן לביטול בית המדרש.

ומה שאמרו בגמרא תניא נמי הכי ר"ל דחיישינן לביטול בית המדרש פורתא כי האי משום דלא תימא דודאי טעמייהו לא הוי משום הכי דלבטול בית המדרש לא חיישינן ולהכי קאמר תניא נמי הכי דר"ג אמר דלבטול תורה כי האי חיישינן אבל לא דר"ג פליג עליה דבית הלל דאין סברא לומר דר"ג שביק ב"ה ועביד כב"ש אלא ודאי כדכתיבנא וכן צ"ל לדברי הטור שפסק בהלכות תלמוד תורה כהך תניא נמי הכי וכדברי רבינו ובטור א"ח פסק כב"ה בסימן רצ"ח:

הוא מבהיר שבית רבן גמליאל לא חולקים על בית הלל ומסכימים ש"ברוב עם הדרת מלך" ומתאים גם לדעת בית הלל, ובית הלל מסכימים שלא מפסיקים בבית המדרש לאמירת "אסותא", ולא בגלל "ביטול בית המדרש" כי זה לא לצורך מצוה.

7.
למסקנה יוצא אפוא, שהביטוי "תניא נמי הכי" לא מובא כדי להוכיח כדעה אחת מבין שתי דעות המחלוקת, אלא היא מובאת כדי להוכיח את היסוד המשותף של שתי הדעות: יש איסור של "ביטול בית המדרש" כשלא לצורך קיום מצוה, והמחלוקת בין בית הלל לבית שמאי היא כאשר יש צורך מצוה [של "ברוב עם הדרת מלך"].

8.
ויש להעיר: בדרך כלל הביטוי "תניא נמי הכי" פותח ציטוט של ברייתא כדי להוכיח כדעת אחת משיטות האמוראים, ואילו בסוגייתנו מביאים ברייתא של דברי בית רבן גמליאל שמביאים הוכחה לבית הלל או לבית שמאי [תלוי בהסברים שהבאנו לעיל], וזה דבר תמוה, אלא אם נאמר, שהגמרא רוצה להוכיח רק כיצד פסקו בית רבן גמליאל [שכידוע היו מצאצאי בית הלל].