סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

חוץ ממושק שמן חיה הוא – אייל המושק

 

"אמר רב חסדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים, חוץ ממושק שמן חיה הוא, שמברכין עליו בורא מיני בשמים" (ברכות, מג ע"א).  

פירוש: אמר ר' חייא בריה [בנו] של אבא בר נחמני שכך אמר רב חסדא שכך אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב חסדא שכך אמר זעירי: כל המוגמרות (הקטורת) מברכין עליהן "בורא עצי בשמים" חוץ ממושק, לפי שמן חיה הוא, שכן הוא מופק מהפרשתה של חיה, שמברכין עליו "בורא מיני בשמים" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: אייל מושק      שם באנגלית: Musk Deer      שם מדעי: Moschus sp.

שם נרדף במקורות: מושק, מוסק, מור (?)     שמות בשפות אחרות: ערבית – אל מסך


נושא מרכזי: מהו מושק ומה מקורו?
 

מדברי רב חסדא אנו לומדים שהמושק הוא שמו של בושם המופק מבעל חיים. רש"י (שם) מפרש: "חוץ ממושק - מושג"א" בלעז. שהוא מן חיה - מן הרעי של חיה". ד"ר משה קטן (1) מתרגם מושג"א (musge) למושק. פירוש זה מובא בערוך (ערך "משק"). תוספות הרא"ש (שם):

"חוץ ממוש"ק הואיל ומין חיה הוא. י"א שהוא זיעת החיה, והנכון יותר שחיה ידועה היא שיש לה חטוטרת בצואר ולשם מתקבץ מתחלה כעין דם ואח"כ חוזר ונעשה מוש"ק, וה"ר מאיר היה אוסר אותו באכילה מפני חשש דם, וה"ר יונה כתב דאפשר לתת בו טעם ולומר דפירשא בעלמא הוא אע"פ שמתחלה היה דם לא חיישינן להכי דבתר השתא אזלינן וכו'".

עדות למקורו של המושק ניתן לקבל אגב הדיון לגבי המור שהיה אחד מסממני הקטורת. הרס"ג בפירושו לתורה (שמות, ל כ"ג) זיהה את המור עם המושק ותרגם "אל מסך". בדרך זו המשיך הרמב"ם בחיבוריו: "המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכל מקום" (הלכות כלי המקדש, פ"א הלכה ג'). כך סבר רבי יוסף קארו במאה ה – 16: "המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו וכו'. זה פשוט בפי העולם לומר שמור הוא מוסק" (כסף משנה, שם). ובהלכות ברכות כותב הרמב"ם (פ"ט הלכה א'): "כיצד מברך על ריח טוב ... ואם לא היה מן העץ ולא מן האדמה כגון המור שהוא מן החיה מברך בורא מיני בשמים וכו'". בפיהמ"ש (כריתות, פ"א מ"א): "ומור - אלמסך". פרשני ימי הביניים אחרים מזהים את המור עם שרף העץ מור אפריקאי Commiphora abyssinica זיהוי הנראה סביר יותר לאור הקשרו בפסוקי המקרא (בנושא זה הרחיב ז. עמר, ספר הקטורת). כותב הרמב"ן (שמות, ל כ"ג):

"... ועם כל זה הנראה אלי מדברי רבותינו שאין המור מוס"ק, שהם אמרו במדרש חזית (שה"ש רבה ד יד) מור, אינמר"נון, והמוסק אף בלשון חכמים כך שמו מוסק, כמו שאמרו בברכות (מג א) חוץ ממוסק מפני שהוא מין חיה, וכן שם בירושלמי (פ"ו ה"ו) בר ממוסקים, וכתב בעל הערוך (ערך מסק) כי גם כך שמו בלשון יון. ועוד אמר במדרש חזית (שה"ש רבה א נח) צרור המור דודי לי, זה אברהם, מה המור הזה ראש לכל מיני בשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים, מה המור הזה אין מפיח אלא באור, כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרות, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורין. והנה המוסק ריחו מפיח בלא אור וכו'".

ברצוני להתייחס לנקודה אחת בדיון זה בעלת הקשר הלכתי-ביולוגי. הראב"ד משיג על הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (שם): "המור הוא הדם הצרור. א"א אין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שום חיה בעולם כל שכן דם חיה טמאה אבל המור הוא האמור בשיר השירים באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי והוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף". הראב"ד איננו מקבל את זיהוי המור עם המושק משום שלדעתו בעל החיים ממנו מפיקים את המור הוא חיה טמאה. לאמיתו של דבר לאייל המושק יש סימני טהרה שהרי הוא מפריס פרסה ומעלה גירה. פולמוס זה מוביל אותנו לשאלה מעניינת שדנים בה האחרונים בהרחבה והיא האם האיילים נחשבים חיה טהורה. השאלה צצה לאור כך שלזכרים (ורק לזכרים) של האיל האדמוני, למשל, יש ניבים בלסת העליונה. מחלוקת זו מקרינה על כשרותו של אייל המושק משום שגם לזכרים של מין זה יש ניבים. ייתכן אם כן שהרמב"ם היה פוסק (בניגוד לראב"ד) שאייל אדמוני הוא חיה טהורה (2).

למעשה, היום, מושק הוא שם של קבוצת חומרים ריחניים ממקורות שונים ולעיתים אף בעלי מבנה כימי שונה. חומרים אלו כוללים הפרשות מבלוטות בעלי חיים שונים ובראשם אייל המושק אך גם צמחים רבים מפיצים ריחות דומים. המושק נמצא בבעלי חיים נוספים כמו למשל ב - Muskrat  (שמו המדעי Ondatra zibethicus ) שהוא מכרסם החי בצפון אמריקה, בברווז המושק (Biziura lobata) מדרום אוסטרליה ועוד רבים. לתנינים יש שני זוגות של בלוטות מושק אחת בקצה הלסת ואחת בביב. עד המאה ה- 19 היה שימוש נרחב במושק טבעי, בתעשיית הבשמים, עד שמניעים כלכליים ומוסריים הובילו לאימוץ תחליפים סינטטיים שהמירו, כמעט לחלוטין, את המושק הטבעי. המושק משמש כמרכיב בסיסי בתעשיית הבשמים, בייצור סבון, כתבלין וכתכשיר רפואי. בימינו ממשיך השימוש בכיסי מושק טבעיים רק ברפואה הסינית המסורתית ובציד וסחר לא חוקי.

התרכובת האורגנית האחראית בעיקר לריח האופייני של המושק היא "מושקון" (muscone) השם מושק ניתן במקור, בסנסקריט, לחומר בעל ריח "חודר" שהתקבל מבלוטה של זכר אייל המושק. החומר שימש כמרכיב בתעשיית הבשמים כבר מהעת העתיקה. המושק מהווה מרכיב בסיסי כמייצב (fixative) בבשמים רבים משום שהוא מעניק לבושם אורך חיים ממושך. באיורודה (מסורת רפואה הודית עתיקה) נחשב המושק כתרופה מצילת חיים המשמשת למגוון הפרעות בפעילות הלב והפרעות נפשיות ונאורולוגיות. 
 

     
תמונה 1. אייל המושק        
צילם:  F. Spangenberg
  תמונה 2. אייל המושק - גולגולת זכר         צילם:  Didier Descouens

 
הרחבה

איילי המושק נחשבו בעבר כתת משפחה במשפחת האיילים ואילו היום הם מוצבים כמשפחה נפרדת. שינוי טקסונומי זה כמובן "מחייב" לשלול מאייל המושק את השם אייל. הטקסונומיה של איילי המושק עדיין ממשיכה לעבור שינויים. בעבר נחשבו כל מיני איילי המושק כמין אחד (Moschus moschiferus) ואילו היום מתוארים לפחות 9 מינים נפרדים. התפוצה הנוכחית של אייל המושק מוגבלת לאסיה (הודו, פקיסטן, טיבט, סין, סיביר ומונגוליה) למרות שמאובנים של מין זה מתקופת האוליגוקן נמצאו באירופה. איילי המושק חסרי קרניים (כולל הזכרים) ובעלי בלוטת מרה תכונות המדמות אותם לאיילונים (אם כי בגודל מוגזם) (Tragulidae) יותר מאשר לאיילים (Cervidae). 

כתחליף לקרניים, כאמצעי הגנה, הניבים העליונים של הזכרים ארוכים מאד ומעוקלים כלפי מטה ואורכם עשוי להגיע עד 10 ס"מ (תמונה 2). בשעת סכנה האייל מושך את שפתיו לאחור ובכך מבליט את הניבים בעזרתם הוא יכול להתגונן או לנהל מלחמות שליטה (על הקשר בין ניבים וקרניים בפרסתנים ראו במאמר "סימני בהמה וחיה"). איילי המושק מותאמים היטב לתנועה בעזרת דילוגים בעזרת רגליהם האחוריות הארוכות בכשליש מהרגלים הקדמיות. מבנה גבם קעור והחלק האחורי גבוה בהרבה מכתפיהם ומעניק להם עמדה המכינה אותם לבריחה מיידית. איילי המושק זריזים מאד, מסוגלים לנתר למרחקים גדולים ולתמרן בקלות. הטלפיים מפותחות היטב דבר המשפר את יציבותם בשיפועים תלולים או בפני קרקע מחורצים. 

מתחת לעור בטנם (בין אברי הרבייה והטבור) של זכרים בוגרים, בכל מיני אייל המושק, בלוטה המפרישה חומר ריחני דמוי שעווה הנקרא מושקון ומכאן השם אייל המושק. ריח המושק מסייע לזכרים למשוך אליהם את הנקבות בעונת הייחום. לחומר זה ערך רב כבסיס לבשמים, סבונים ותרופות ובגלל נדירותו הפך המושק להיות החומר היקר ביותר המופק מבעלי חיים. מחיר של ק"ג מושק מגיע לכ – 45,000 דולר. מבלוטה של אייל ניתן להפיק כ – 28 גרם של מושק. על מנת להשיג את המושק צדים את האיילים ומוציאים את כיס המושק. בתוך הכיס המושק בעל מרקם משחתי בצבע חום-אדמדם אך תוך כדי ייבוש הוא הופך לשחור. במצבו המקורי למושק ריח חריף וטעם מר אך לאחר המסת התוצר היבש בכוהל ודילול התמצית לריכוז נמוך מאד מתקבל ריחו הנעים. כתוצאה מצייד מוגבר גודל כל אוכלוסיות אייל המושק נמצא בירידה ומינים אלו מופיעים ברשימת בעלי החיים הנמצאים בסכנת הכחדה. בסין מופעלות תוכניות לריבוי בשבי על מנת להפחית את הלחץ על האוכלוסיות הטבעיות. 

מפירוש הרמב"ן (שם) עולה שיטת איסוף נוספת של המושק שאיננה כרוכה בהרג החיה:

"מר דרור חמש מאות - הסכימו המפרשים. והרב רבי משה מכללם, כי המור הוא הנקרא מוסק. ור"א השיב כי איננו בשם אע"פ שריחו טוב. ואולי בעבור זה הפרידו הכתוב מן הבשמים. והוא הקשה כי כתיב (שה"ש ה א) אריתי מורי, שהוא דבר מלוקט, ואומרים המביאים אותו כי הוא נעשה בגרון הצבי. ועוד מן הכתוב (שם ה ה) וידי נטפו מר. ואולי כן הוא בהיותו לח, ויתכן שיאמר "אריתי מורי" בעבור כי הוא דם נצרר בבטן החיה הדומה לצבי הידועה בארץ הודו, ובלכתה בין השיחים בימי החום הגדול מגרדת בנפח ההוא, והדם יוצא צרור ולוקטים אותו מן האחו. ואמר וידי נטפו מר, כי הכתוב ידמה ריחו כאילו ידיו תיטופנה מריח ההוא נטפי מים".

החכם הספרדי רבי יוסף עקנין בן המאה ה – 12 תיאר במפורט את שיטת האיסוף עליה כותב הרמב"ן. על פי שיטה זו מובן גם השימוש בפועל "אריתי" בפסוק בשיר השירים. ארייה מקבילה ללקיטה המתבצעת לאורך זמן במנות קטנות. "קטיף" תאנים נקרא ארייה משום שהתאנים אינן מבשילות בו זמנית ויש לארות אותן בהדרגה עם הבשלת התאנים. גם איסוף המושק נקרא אריה משום שיש להסירו מדי פעם לאחר שהתייבש על פני עצמים, כמו שיחים וסלעים, בטריטוריה של אייל המושק. רבי יוסף עקנין מדווח על שתי שיטות איסוף של המושק. דרך אחת הייתה של ציד האייל וכריתת כיס המושק שהניבה בושם באיכות ירודה ודרך שנייה של איסוף בושם מעולה לאחר שהופרש על ידי האייל באופן טבעי (3)

 


(1) ב"אוצר לעזי רש"י"
(2) יש להעיר שקיימות דרכים נוספות ליישב את השגת הראב"ד על הרמב"ם גם אם נניח שאייל המושק הוא חיה טמאה. ראה למשל בפירוש הרמב"ן (שמות, ל כ"ג).
(3) מתוך מאמרו של א. א. שמש, "אריתי מורי עם בשמי": פירושים ריאליים ל"ארייה" – איסוף של מושק. מגדים, ל"ז, אדר א' תשס"ג, עמ' 89-96.
 


 

רשימת מקורות:

ויקיפדיה ערך "Musk Deer"
ויקיפדיה ערך  "Musk
 

  

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר