הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר המושגים: "הלכה כדברי המכריע"; "ולא היא"
ברכות מג ע"ב
תנו רבנן: הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס; ובית הלל אומרים: מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר רבן גמליאל: אני אכריע. שמן - זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס - לריחו זכינו, לסיכתו לא זכינו.
אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע. רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא, אייתו לקמייהו שמן והדס, שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן. אמר ליה: לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע? - אמר ליה, הכי אמר רבא: הלכה כבית הלל.
ולא היא, לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד.
1.
רבי יוחנן קבע כלל שכאשר מופיעה במשנה דעה שמכריעה בין שתי שיטות אחרות הלכה כמותה.
2.
יש מחלוקת פרשנים האם כלל זה הוא רק במשנה או גם בברייתא. כמו כן, בדרך כלל לא מדובר בהכרח שמופיע במשנה הביטוי עצמו "אני אכריע".
3.
רמב"ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ג:
שמן של אפרסמון וכיוצא בו מברך עליו בורא שמן ערב, אבל שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים, שמן שבשמו כעין שמן המשחה מברך עליו בורא מיני בשמים, הביאו לפניו שמן והדס מברך על ההדס ופוטר את השמן מפני שברכה אחת לשתיהן והוא עצי בשמים.
בסוגייתנו הרמב"ם פוסק כבית הלל וכנראה הוא פסק כפי שמובא בסוגייתנו בשם רבא.
4.
התוס' בסוגייתנו מביא שהרי"ף כבר פסק כרבא, ומסביר תוס' שכנראה לא היתה לפניו הגירסא של "ולא היא..." שממנה משמע כאילו רב פפא באמת ידע ולכך פסק שהלכה כרב המכריע – כרבן גמליאל.
5.
כסף משנה הלכות ברכות פרק ט הלכה ג:
הביאו לפניו שמן וכו'. שם (ברכות מ"ג:) ת"ר הביאו לפניו שמן והדס ב"ש אומרים מברך על השמן ופוטר את ההדס וב"ה אומרים מברך על ההדס ופוטר את השמן כך היא גירסת הרי"ף אמר ר"ג אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו אמר רבי יוחנן הלכה כדברי המכריע רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא אייתו לקמייהו שמן והדס שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן אמר ליה לא ס"ל מר הלכה כדברי המכריע אמר ליה הכי אמר רבא הלכה כב"ה ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד כך כתוב בנוסחאות.
ופסק הרי"ף כב"ה. וכתבו התוספות דמשמע שלא היה בספרו ולא היא
ונ"ל שאע"פ שישנו בספרו לא רצה לפסוק כר"ג משום דלא מכריע הוא אלא נותן טעם לדברי ב"ש
ומ"ש ולא היא לא נתכוונו לומר שאין הלכה כב"ה אלא שרבא לא אמר כן.
ומה שכתב רבינו מפני שברכה אחת לשתיהן אינו טעם למה מברך על ההדס אבל הוא טעם למה פוטר את השמן:
ה"כסף משנה" מסביר שגם אם נקיים את הגירסא בגמרא כמודפס לפנינו : "ולא היא..." ניתן להסביר את פסק הרמב"ם כבית הלל ולא כדברי המכריע מפני שרבן גמליאל – "המכריע" – "רק" נתן טעם לדברי בית הלל, ואין כוונת הביטוי "ולא היא" לפסוק שלא כדברי בית הלל, אלא שרבא באמת לא אמר את דבריו שהלכה כבית הלל.
6.
האם לרבן גמליאל היתה זכות להכריע בין בית הלל לבית שמאי, והרי תמיד הלכה כבית הלל?
7.
ואולי אפשר לומר, מכיוון שרבן גמליאל חי בדורם של בית הלל ובית שמאי יכול היה להכריע גם כבית שמאי אם דבריו נאמרו קודם שנקבע הכלל שהלכה כבית הלל. ולפי זה אין סתירה לדברי רבא שפסק כבית הלל.
7.1
ורבי יוחנן שקבע הלכה "כדברי המכריע" התכוון לומר שרבי יהודה הנשיא – בודאי במשנתנו – ששיבץ דיעה שמכריעה - הוא – "רבי" – מתכוון לפסוק כאותה דעה – כדברי המכריע, וניתן לומר עוד, שהכלל שהלכה כבית הלל [תמיד] הוא רק כשאין תנאים אחרים שסוברים כבית שמאי.
8.
וראה ב"מתיבתא", הערה לו, שיש שני סוגי הכרעות של "הלכה כדברי המכריע": אחת – לקבוע הלכה כאחת משתי הדעות האחרות – כבסוגייתנו, והשניה – להביע דעה "ממוצעת" בין שתי הדעות האחרות וזה בדרך כלל המשמעות בכל הש"ס.
9.
וכן ראה:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, הלכה כדברי המכריע [טור שמה]:
הלכה כדברי המכריע. שנים חלוקים, ושלישי סובר במקצת כאחד מהם ובמקצת כשני - או שסובר בכולו כאחד מהם1 - הדין כדברי השלישי.
הפרקים:
א. הכלל וגדרו;
ב. כשאין הלכה כמכריע;
ג. סברא אמצעית.
א. הכלל וגדרו. מכריע פירושו מטה כף המאזנים ומכביד המשקל לצד אחד, והושאל למי שמצרף דעתו במחלוקת חכמים לאחד מהם - בכולו או במקצתו2 - ומכביד את כף המשקולת לצדו3.
שני כללים נאמרו בתלמוד בנוגע לקביעת ההלכה [טור שמו] על פי שלישי המכריע בין שנים חלוקים: א) כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקים ואחד מכריע, הלכה כדברי המכריע4; ב) אין הכרעת שלישית מכרעת5. בפירוש שני הכללים, שלא יסתרו זה את זה, נחלקו ראשונים: יש מפרשים שאין הכרעה אלא בזמן ששנים חלוקים וזה מכריע את הכף לגמרי כאחד מהם, שנמצאו שנים כדברי זה, והלכה כרבים, ועל כך אמרו הלכה כדברי המכריע, אבל בזמן שהשלישי אומר חצי דברי זה וחצי דברי זה, אין זה מכריע, אלא דעה שלישית, וזוהי שאמרו אין הכרעת שלישית מכרעת6. ויש חולקים וסוברים שהכרעה היא כשאומר מקצת כדברי זה ומקצת כדברי זה, אלא שמהם סוברים שאף כשמכריע לגמרי כאחד מהם הרי זה מכריע והלכה כמותו, מאחר שיש שנים נגד אחד7, ומהם סוברים שכשמכריע לגמרי כאחד מהם אין הוא בכלל מכריע8. ההבדל בין המכריע שהלכה כמותו להכרעת שלישית שאינה מכרעת, לדעת ראשונים אלה, הוא: כששנים החלוקים הזכירו בדבריהם את המקרים, שעליהם באה הכרעת השלישי, אלא שהם משווים את הדין ואינם מחלקים בין המקרים, שהראשון אומר בין כך ובין כך הדין כך הוא, והשני אומר בין כך ובין כך דין אחר הוא, ונמצא שאף הם גילו את דעתם שיש מקום לחלק בין המקרים, אלא שבכל זאת הם אינם מחלקים, ובא השלישי ומכריע שבמקרה זה הדין כראשון ובמקרה זה כשני, הלכה כמותו, לפי שבכל אחד מהמקרים יש שנים נגד אחד והלכה כרבים, כמו ברחיצה בשבת ...
10.
הערה נוספת:
לפי ההסבר בגמרא שרב פפא טעה שאמר בשם רבא שהלכה כבית הלל, ראה ב"מתיבתא", הערה לט, שמותר לחכם לתלות את ההלכה בשם אדם גדול, ואין בזה עבירה של שקר.
10.1
וראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קעו.
