הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמוראים: רב ושמואל; רב נחמן ורב ששת
ברכות מב ע"ב
איבעיא להו: בא להם יין בתוך המזון, מהו שיפטור את היין שלאחר המזון? אם תימצי לומר ברך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון - משום דזה לשתות וזה לשתות, אבל הכא דזה לשתות וזה לשרות - לא; או דילמא לא שנא? –
רב אמר: פוטר, ורב כהנא אמר: אינו פוטר.
רב נחמן אמר: פוטר, ורב ששת אמר: אינו פוטר.
רב הונא ורב יהודה וכל תלמידי דרב אמרי: אינו פוטר.
איתיביה רבא לרב נחמן: בא להם יין בתוך המזון - כל אחד ואחד מברך לעצמו, לאחר המזון - אחד מברך לכולם! אמר ליה, הכי קאמר: אם לא בא להם יין בתוך המזון אלא לאחר המזון - אחד מברך לכולם.
1.
רמב"ם הלכות ברכות פרק ד הלכה יב:
בשבתות ובימים טובים ובסעודת הקזת הדם ובשעה שיצא מן המרחץ וכיוצא בהן שאדם קובע סעודתו על ל היין, אם בירך על היין שלפני המזון פטר את היין ששתה לאחר המזון קודם שיברך ברכת המזון, אבל בשאר הימים צריך לחזור ולברך בתחלה על היין של אחר המזון, בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו * שאין בית הבליעה פנוי שיענו אמן ואינו פוטר את היין שלאחר המזון.
בבעיה שבגמרא הרמב"ם מכריע כרב כהנא וכרב ששת וכתלמידי "רב".
2.
התוס' מסביר בסוגיה:
תוספות מסכת ברכות דף מב עמוד ב:
ורב ששת אמר אינו פוטר ורב נחמן אמר פוטר וכל תלמידי דרב וכו' - ונראה דהלכה כתלמידי דרב דרב ששת קאי כותייהו
והלכתא כותיה דר"נ בדיני וכרב ששת באיסורי
ואף על גב דקי"ל דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי שאני הכא דכל תלמידי דרב פליגי עליה מסתמא כך שמעו מרב
מיהו אין אנו צריכין לאותו פסק דאין אנו מושכין ידינו מן הפת כלל ונראה דיין שלפני סעודה פוטר את היין שבתוך הסעודה אף על גב דפסקינן הכא דיין שבתוך הסעודה אינו פוטר יין דלאחר הסעודה שאני הכא דזה לשרות וזה לשתות אבל זה לשתות וזה לשרות פוטר שפיר ...
התוס' קובע שעל סמך סוגייתנו ההלכה צריכה להיות כתלמידי רב, שברכה על יין בתוך הסעודה לא פוטרת מברכה בשתיית יין שלאחר המזון.
3.
הנימוקים הם: במחלוקת בין רב נחמן ורב ששת יש להכריע כרב ששת כי הכלל הוא, שהלכה כרב ששת באיסורים [ודיני ברכות שייכות לתחום זה], וממילא ההלכה היא גם כתלמידי רב.
3.1
התוס' ממקד דווקא על רב נחמן ורב ששת כנראה בגלל שהם האמוראים המאוחרים יותר מכל הנזכרים בסוגיה.
3.2
התוס' גורס בסוגייתנו שהחולק על רב הוא שמואל [ולא רב כהנא], וממילא עולה השאלה: הרי ידוע הכלל שבאיסורים הלכה כרב נגד שמואל!
3.3
עונה תוס', שכנראה רב עצמו חזר בו שהרי תלמידיו אמרו שאינו פוטר, וכנראה ששמעו זאת מרבם "רב" [תוס' לא מדגיש שרב חזר בו].
3.4
למעשה יוצא שרק רב נחמן פסק בדעת מיעוט ש"פוטר". לפי זה ברור מדוע אין הלכה כרב נחמן,
3.5
ומדוע תוס' לא אמר פשוט, שאין הלכה כרב נחמן מפני שכל שאר האמוראים היו נגדו!
4.
כסף משנה הלכות ברכות פרק ד הלכה יב:
ומ"ש ואינו פוטר וכו'. שם (מ"ב:) בעיא ואפליגו אמוראי בפשיטותא ופסק הרי"ף כמ"ד דאינו פוטר והרא"ש כתב רב אמר פוטר רב כהנא אמר אינו פוטר רב נחמן אמר פוטר רב ששת אמר אינו פוטר רב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרי אינו פוטר וכן הלכה אף על גב דקי"ל הלכה כרב באיסורי מסתמא כיון שכל תלמידיו נחלקו עליו שמעו מרב שחזר בו
וקי"ל רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי עכ"ל.
והטעם שאינו פוטר משום דיין שבתוך המזון הוא לשרות המאכל ושלאחר המזון הוא לשתות ולשתות עדיף ואין יין דלשרות פוטרתו, וכל לאחר הסעודה או לאחר גמר הסעודה או לאחר המזון המוזכר בפרק זה עניינו אחר שגמרו סעודתן ועדיין לא ברכו ברכת המזון דאילו אחר ברכת המזון אין לך דבר שאינו צריך ברכה לפניו ולאחריו שהרי אינו מצטרף עם המזון שלפניו וכן כתב הרי"ף ופשוט הוא:
משמע מה"כסף משנה" שמסביר את ההלכה כמו תוס'. ועדיין שאלתנו עומדת במקומה: מדוע לא היה מספיק לומר שהלכה כרבים [רב עצמו שחזר בו; שמואל; רב יהודה ורב הונא וכנראה גם רבא שהקשה על רב נחמן] נגד יחיד [נגד רב נחמן]!
5.
ואולי יש לומר, שהרי רב נחמן יישב את הקושיה עליו מהמשנה, ולכן אולי היה בזה כדי להוכיח שזוהי מסקנת הסוגיה ומסקנת "עורך הגמרא"! לכן תוס' וה"כסף משנה" מסבירים שלא כך הם הדברים, וכנראה שתרוצו של רב נחמן נחשב כתרוץ "דחוק" !
6.
ואולי יש לומר: הכלל שהלכה כרב נגד שמואל באיסורים הוא כלל מיוחד במינו. מסביר הרב אברמסקי [במאמר חשוב שלו – לא בסוגייתנו דווקא] שעורכי הגמרא עברו על כל מחלוקות רב ושמואל ומיפו אותם, והשאירו על כנם באיסורים רק את ההלכות של "רב" שהם – עורכי הגמרא – הכריעו כמותו [וכן לגבי שמואל], וממילא יוצא שמי שמכריע כרב אלה הם עורך הגמרא ובית דינו.
6.1
לפי זה נמשיך: בסוגייתנו כנראה שתלמידי רב פסקו שלא כמותו והוא לא חזר בו [כי לפי הרב אברמסקי הגמרא לא היתה מנסחת מלכתחילה כמחלוקת בין רב ושמואל], וממילא, כאילו שעורך הגמרא פסק כ"רב"! לכן באים התוס' וה"כסף משנה" וטוענים שרב חזר בו... ואולי הכלל שהלכה כרב באיסורים [גם על פי המהלך של הרב אברמסקי] נקבע על ידי תלמידיהם ולא על ידי עורך הגמרא.
