הנאה בלא ברכה / הרב הלל בן שלמה

ברכות לה ע"א
 

נאמר בגמרא, כי אסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה, והנהנה בלא ברכה, כאילו מעל בקדשי שמים. התוספות (ד"ה אלא) מבארים, כי דין זה הנלמד מסברא אינו אלא מדרבנן, והפסוקים המובאים בעניין זה אינם אלא אסמכתא בעלמא (וגם ברמב"ם ברכות א,ב ובראשונים רבים נוספים מובא, שדין זה אינו אלא מדרבנן). הפני יהושע מעיר, כי יש מקום להבין אחרת, שסברה זו היא מן התורה, וכפי שמופיע במקומות אחרים "למה לי קרא – סברה הוא".

בגמרא לעיל (כא,א) הובאו דברי רבי יוחנן, הלומד בקל וחומר מברכת התורה, שמברכים לפניה מן התורה ולא נאמר לגביה לימוד שצריך לברך לאחריה, ואילו לגבי המזון נאמר במפורש שצריך לברך אחריה, ועל אחת כמה וכמה שצריך לברך לפניה; אך הגמרא דחתה לימוד זה, משום שניתן לפרוך את הקל וחומר, שהתורה היא חיי עולם, ואין ללמוד ממנה למזון, שהיא חיי שעה. אמנם, בגמרא להלן (מח,ב) מופיעה ברייתא ובה כמה תנאים לומדים בקל וחומר "כשהוא שבע מברך – כשהוא רעב לא כל שכן", ומשמע שלהבנתם הברכה לפניה היא מן התורה. וכך כותב שם הרשב"א בדעתם, אלא שהוא מבאר שההלכה אינה כמותם.