תבשיל של תרדין / הרב הלל בן שלמה

ברכות לט ע"א
 

בגמרתנו מופיעים כמה שבחים על תבשיל של תרדים: "יפה ללב וטוב לעיניים וכל שכן לבני מעיים". וכך מובא בגמרא בשבת (קיח,ב) לגבי עונג שבת: "במה מענגו? בתבשיל של תרדין..." (חשוב הוא – רש"י). תבשיל זה הוא הנקרא "מיא דסלקא" (רש"י), שבגמרא פשוט שדינו כמו התרדים עצמם, שמברכים עליהם בורא פרי האדמה. מאחר שתבשיל זה הוא המים של התרדים, הרי שהתרדים עצמם אינם נמצאים בהם. לכאורה היה נראה, שיש לברך על שתיית מים אלו "שהכל", כמו על כל מים. וכך מעירים התוספות (ד"ה מיא), שיש לחלק ביניהם לבין מי הפירות, לגביהם נאמר לעיל (לח,א) שאינם אלא זיעה בעלמא, ומברכים עליהם שהכל ולא בורא פרי העץ. התוספות אינם מבארים מהו החילוק ביניהם. ייתכן לומר, שבניגוד למי הפירות שאין דרך להוציא מים מפירות אלו, ואין חשיבות גדולה במים אלו, תבשיל התרדים וכל השלקות מיועדים להוצאת המים, ועל כן מברכים עליהם בורא פרי האדמה. כך גם נראה מלשון הרמב"ם (ברכות ח,ד), הכותב שיש לברך בורא פרי האדמה על מי שלק של ירקות שדרכן להישלק. 

הרא"ש כותב לחלק בין הדברים, כי למי הפירות אין את טעם הפרי, בניגוד לתבשיל של תרדים. הרא"ש מוסיף: "ואפשר, שאם בשל הפרי ונכנס טעם הפירות במים, מברך עליהן ב"פ העץ". דברי הרא"ש יוצאים מנקודת הנחה, שמי הפירות הנזכרים, הם כמו חומץ הספוניות הנזכר שם, לגביו אומר רש"י, שאלו "סופי ענבים שאין מתבשלים עולמית". אולם לגבי שאר הפירות לא נזכר דבר זה, ופשטות הגמרא היא, שבכל אופן מברכים עליהם שהכל. טעם אחר כותב הפני יהושע, כי במי התרדים, הפרי עצמו נמצא בעין, מה שאין כן במי הפירות.