סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 793
"שכח יעלה ויבא בראש חודש"
ברכות מט ע"ב
אסור להתענות בר"ח משום שנאמר במגילת תענית שר"ח הוא מהימים שאסור להתענות בהם, ולפי זה מכיון שישנה מח' במס' ר"ה דף י"ח ונפסק שבטלה מגילת תענית, נמצא שכל הימים האמורים במגילת תענית דינם בטל, משמע שבזמן הזה אין איסור להתענות בהם, ואמנם זוהי שיטת רבנו ירוחם כפי שהביא הב"י בסימן תי"ח שמכיון שבטלה מגילת תענית שוב אין איסור להתענות בר"ח. אבל הב"י אומר שם שאין כן דעת הרמב"ם והתוס' והטור ושכן נראה מלשון הגמ' בתעניות דף י"ז: שם כתוב ר"ח דאורייתא הוא, משמע שהאסור להתענות בר"ח אינו רק מכח מגילת תענית אלא מדין תורה, ובודאי שזה נוהג בזה"ז. השאג"א בסימן ק"א דן שם בארוכה לענין יו"ט ראשון של ר"ה אם מותר להתענות או לא, ובתחילת דבריו הוא מביא את הענין של בטלה מגילת תענית והוא אמר שמזה שהג' אומרת שר"ח דאורייתא הוא, יש תשובה ברורה כנגד רבינו ירוחם, שכיון שכתוב ר"ח דאוריתא הוא, משמע שר"ח אסור בתענית, ואין דינו כמו הימים הכתובים במגילת תענית, שהרי אפ' כשבטלה מגילת תענית אסור להתענות בר"ח, כפי שהשאג"א נוקט שם בפשטות, ומדבריו משמע שזה איסור דאורייתא, ואמנם בנדון זה אם זה איסור דאורייתא או לא, הב"י בעצמו דן שם להבין בשיטת הרמב"ם, ומתחילת דבריו רצה לומר שהרמב"ם סובר שהאסור הוא מהתורה, וכך גם סובר המ"א בדעת הרמב"ם, אבל הב"י בסוף דבריו אומר שאין כוונת הרמב"ם שזה איסור דאורייתא, אלא מכיון שיש הקש בין ר"ח למועד, לכן אומר הב"י שסובר הרמב"ם שדינו כדאורייתא, אבל בעצם גם דעת הרמב"ם שהאיסור להתענות בר"ח אינו אלא מדרבנן, וכן גם דעת הלח"מ ויסוד דבריו מהלכות נדרים פר' ג' הל' ט' שם גם הל"מ אומר בשיטת הרמב"ם שהאיסור להתענות בר"ח אינו אלא מדרבנן ולא שזה מדאורייתא ממש. עכ"פ נתבאר שאם בזמן הזה יש איסור להתענות בר"ח אע"פ שאין חיוב לאכול פת. ומבואר בהלכה בסימן תי"ט "מצוה להרבות בסעודת ר"ח ואע"פ שמעיקר החיוב אינו מחוייב לאכול דברים הסועדים ברהמ"ז, אומר המ"ב ויכול לצאת בשאר דברים, ואומר המ"ב מ"מ מי שמוציא הוצאות על סעודת ר"ח ואוכל ושותה בו בטוב הוא נקרא משובח, וכתוב בפוסקים בשם מדרש פסיקתא כל מזונותיו של אדם קצובים לו מרה"ש ועד ראה"ש חוץ ממה שמוציא בשבתות, וימים טובים, וחוה"מ, ורה"ש, ואם מוסיף מוסיפים לו ואם פוחת פוחתים לו, ובשעה"צ מביא המ"ב שעל אף שאמרנו שאין חיוב לאכול פת, הרי שבאו"ז משמע שלכתחילה טוב יותר שיאכל פת בסעודת ר"ח וכן גם דעת הפר"ח שראוי לאכול פת בסעודת ר"ח, אבל מכיון שאין כאן חיוב לכן לענין ברהמ"ז נפסק בסימן קי"ח שעל אף שבשבת וביו"ט אם הוא שכח בשבת רצה והחליצנו בברהמ"ז או ביו"ט אם שכח רצה והחליצנו בבה"ז צריך לחזור ולברך, הרי שבר"ח מכיון שאין חיוב לאכול פת אינו צריך לחזור ולברך, וכן במה שדנו התוס' בסע' ג' בשבת מכיון שלדעתו של ר"ת אפשר לצאת בס' ג' בשבת במיני תרגמה ואין לו חיוב פת, אומרים תוס' שדינה כמו ר"ח אלא שהתוס' דוחים את הדברים כיון שמשמע שכל הסעודות שוות וצריך בסעודה שלישית לאכול פת, ואמנם יש בזה מח' ראשונים וגם בפוסקים. המחבר בסימן קפ"ח סע' ח' פוסק שמי ששכח יעלה ויבא בסע' 3 בשבת דינה כר"ח שאינו חוזר אם התחיל הטוב והמטיב, לפי שיש אומרים שסעודה שלישית אין צריך פת ויש לחוש לספק ברכה לבטלה [מ"ב]
[הרה"ג מיכל זילבר שליט"א]
