כריעות והשתחויות של רבי עקיבא / הרב הלל בן שלמה

ברכות לא ע"א

נאמר בגמרא על רבי עקיבא, שכשהיה מתפלל לבדו, אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, מרוב כריעות והשתחויות. נראה לומר, כי רבי עקיבא היה מוסיף כריעות על ברכיים והשתחויות בפישוט ידים ורגלים, ועל כן הוא היה מגיע לזוית אחרת (כמובא להלן לד,ב בהגדרת כריעה והשתחויה). אמנם, מדברי התוספות (ד"ה ומוצאו) עולה, כי הם הבינו שהמדובר בשחיות. לפי דברי רבינו יהוסף המובא בדבריהם, שחיות אלו היו במסגרת התחנונים שלאחר י"ח הברכות (וכן כותבים הרשב"א והטור), ואילו לדעת ר"י המדובר היה באמצע שמונה עשרה, אך לא בסוף הברכות שם אסור להוסיף שחיות, אלא באמצע. ייתכן שהבנת התוספות נובעת מהאיסור להשתחוות בפישוט ידים ורגלים על אבן משכית, שלדעת כמה מהראשונים נוהג על כל פנים מדרבנן, גם כשאין רצפת אבנים. אולם לפי הראשונים הסוברים שאין איסור בכך, ניתן לבאר את הנהגת ר"ע כפשוטה, במקום שאינו מרוצף, כפי שהיו אז רוב המקומות.