תפילת הביננו / הרב הלל בן שלמה
ברכות כט ע"א
רב ושמואל נחלקו לגבי התפילה הנזכרת בדברי רבי יהושע "מעין שמונה עשרה", אם עליו לקצר כל ברכה וברכה, או לומר ברכת הביננו. בדברי רבי יהושע במשנה לעיל (כח,ב) נזכרת תפילה קצרה שאדם מתפלל במקום סכנה, אך אין זו תפילת הביננו. בתחילת המסכת (ג,א) מסופר על רבי יוסי שנכנס לחורבה להתפלל מאחר שחשש שעוברי דרכים יפריעוהו, ואליהו אמר לו שהיה עליו להתפלל תפילה קצרה. לדברי רש"י ותוספות שם, הכוונה היא לברכת הביננו, ולא לברכה המכונה כאן "תפילה קצרה". טעם הדבר הוא, ששם לא היה חשש סכנה, ועל כן לא היה לו היתר להיבטל מכל התפילה. על פי דברים אלו מבארים התוספות כאן (ד"ה לייט) את גינויו של אביי למי שמתפלל הביננו, שהכוונה היא דווקא למי שנמצא בעיר ויכול להתפלל באופן מסודר. אבל הנמצא בדרך, רשאי להתפלל הביננו (וכן הוא ברא"ש וברשב"א).
אבל המרדכי מבאר, כי התפילה הקצרה שאמר לו אליהו לרבי יוסי אינה תפילת הביננו, שהרי הגמרא מדגישה את ההבדלים בין תפילה קצרה להביננו, שבהביננו אומר שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונות ואין צריך להתפלל לאחר מכן, משא"כ בתפילה קצרה. ייתכן לומר בדעת המרדכי, שאביי אינו מקבל כלל את האפשרות לומר הביננו (או משום שסבר כרב בביאור דעת רבי יהושע, או משום שסבר כרבן גמליאל ולא כרבי יהושע).
שמואל עצמו הסובר שיש מקום לתפילת הביננו אומר, שאין לאומרה במוצאי שבתות וימים טובים, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. לדברי רב ביבי בר אביי, אף בימות הגשמים אין לאומרה, מפני שצריך לשאול על הגשמים בברכת השנים (ההבנה הפשוטה שהיא שאין מחלוקת ביניהם, למרות שניתן לומר ששמואל לא יסכים לדברי רב ביבי בר אביי).
