הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

חכמים: רבנן ורב אשי

ברכות לא ע"א

תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין, ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה.
והיכי דמי הלכה פסוקה? אמר אביי: כי הא דרבי זירא, דאמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל - יושבות עליה שבעה נקיים. רבא אמר: כי הא דרב הושעיא, דאמר רב הושעיא: מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה, כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר. ואיבעית אימא: כי הא דרב הונא, דאמר רב הונא אמר רבי זעירא: המקיז דם בבהמת קדשים - אסור בהנאה, ומועלין בו. רבנן עבדי כמתניתין, רב אשי עביד כברייתא. 

1.
הביטוי "דאמר רב הונא אמר רבי זעירא" מעיד שרבי זעירא היה רבו של רב הונא, וחי בדור הראשון – דורו של "רב ושמואל". אבל ב"אטלס עץ חיים" לא מוזכר שהיה אמורא בשם "רבי זעירא" [או רבי זירא] שחי בדור הראשון. ב"סדר הדורות", כרך ב, עמוד רלו מזכיר את סוגייתנו, אבל לא מעיר מה נלמד מכך.

2.
הגמרא מסכמת: "רבנן עבדי כמתניתין, רב אשי עביד כברייתא", כלומר, חכמים בדורו של רב אשי פסקו כמשנתנו, שמתפללים מתוך כובד ראש, ורב אשי פסק כברייתא [הנ"ל], שמתפללים מתוך הלכה פסוקה.

3.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה יח:

וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה, ולא מתוך דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה, אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות.

משמע בפשטות מהרמב"ם שפוסק כרב אשי אבל גם כ"רבנן", ואולי הוא סובר שרב אשי לא חולק על "רבנן" אלא מוסיף עליהם.

4.
ואילו מהתוס' בסוגייתנו משמע שהם כן חלוקים והלכה כ"רבנן":
תוספות מסכת ברכות דף לא עמוד א:

רבנן עבדי כמתניתין - וכותייהו קי"ל ולכן אין מתפללין מתוך קלות ראש ושחוק אלא מתוך כובד ראש ושמחה של מצוה כגון שעסק בדברי תורה ולכן נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה

משמע מתוס' שלא פוסקים כרב אשי, כי התוס' לא מזכיר את הביטוי "הלכה פסוקה".

5.
דנים האחרונים כמי ההלכה, אלא שיש להעיר הערה:
הרי "רב אשי" הוא "בתראי" והוא גם "עורך הש"ס", ומדוע [לפי תוס'] אין הלכה כמותו? אלא יש לומר: החכמים שמוזכרים בסוגיה - "רבנן" - הם חבריו של רב אשי שביחד איתם הוא הכריע בפסיקה בזמן עריכת הש"ס, ולכן בסוגייתנו, שכל חבריו לא הסכימו איתו - אין הלכה כרב אשי [מפני הכלל שהלכה כרבים]. לפי זה מובן מדוע הגמרא לא מזכירה את שמות החכמים באופן פרטני.