הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

חכמים: רבי יוחנן וריש לקיש ורשב"י

ברכות לא ע"א

רב אשי עבד הלולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא, אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו, ואעציבו. אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא: לישרי לן מר! - אמר להו: ווי לן דמיתנן, ווי לן דמיתנן! אמרי ליה: אנן מה נעני בתרך? - אמר להו: הי תורה והי מצוה דמגנו עלן?
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: +תהלים קכ"ו+ אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי - בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה.
אמרו עליו על ריש לקיש, שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה. 

1.
כמה הערות מבחינת "סדר הדורות":

2.
"רבנן" – כינוי לחכמים שונים, ולא מדובר בקבוצה זהה.

3.
"רב המנונא זוטי" חי בזמן "מר" בנו של רבינא.

4.
רבי יוחנן אמר דין משמו של רשב"י. ביטוי זה מופיע כמה פעמים בש"ס, ומכיון שלא מוזכר שמו של החכם שממנו רבי יוחנן שמע באופן ישיר יש לומר שהביטוי בא ללמדנו שרבי יוחנן ראה עצמו כממשיך דרכו של רשב"י. הלכה זו של רשב"י מאפיינת את רשב"י לאחר צאתו מהמערה: "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה" !
ראה ב"מתיבתא", הערה ט.

5.
כמה הערות בקשר להלכה זו של רשב"י:

5.1
בפשטות, הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך [ובפשטות לא מוזכרת במפורש ברמב"ם] ראה דיון ב"מתיבתא", שם, וב"אליבא דהלכתא", עמוד לט, ובהערות ו-ז.

5.2
מדוע הגמרא מדגישה שריש לקיש ביצע הוראה זו מכיון ששמעה מרבו - רבי יוחנן [ביטוי זה, שרבי יוחנן היה רבו של ריש לקיש - מופעים בש"ס: כאן, ובמסכת חולין דף קלט עמוד א]?

5.3
ונראה לומר: שבשני המקומות מדובר על העיקרון שהעולם שייך לקב"ה:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט עמוד א

וריש לקיש אמר: כל היכא דאיתיה - בבי גזא דרחמנא איתיה, דכתיב לה' הארץ ומלואה,

גם בדין בסוגייתנו מדובר "בעולם הזה" – הדגש שגם העולם הזה שייך לקב"ה, ולכן יש איסור "שימלא שחוק". לא כתוב "אסור לשחוק" אלא אסור למלא פיו בשחוק, כי מי שממלא פיו בשחוק מראה שהוא בעל הבית...
והסבר זה מתאים לפי השיטות [מובא ב"מתיבתא", שם] שאיסור זה של רשב"י חל גם בזמן הבית ולא קשור לחורבן.
הגמרא מדגישה שריש לקיש קיבל על עצמו דין זה של רשב"י בגלל ששמע את הדין מרבו – רבי יוחנן. כי דין זה עוסק ב"תפיסת עולם" ולא בדין "נקודתי".