סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמוראים: רב חסדא ורב ששת

ברכות ל ע"א


מאי תפלת הדרך? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך, ותשלח ברכה במעשי ידי, ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ברוך אתה ה' שומע תפלה. אמר אביי: לעולם
לישתף אינש נפשיה בהדי צבורא. היכי נימא? - יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו'. אימת מצלי? - אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: משעה שמהלך בדרך. עד כמה? - אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: עד פרסה.
והיכי מצלי לה? –

רב חסדא אמר: מעומד;
רב ששת אמר: אפילו מהלך.
רב חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא, קם רב חסדא וקא מצלי. אמר ליה רב ששת לשמעיה: מאי קא עביד רב חסדא? אמר ליה: קאי ומצלי. אמר ליה: אוקמן נמי לדידי ואצלי, מהיות טוב אל תקרא רע.

המחלוקת בין רב חסדא ורב ששת היא לגבי תפילת הדרך. יש ראשונים שאומרים, שהמחלוקת ביניהם היא גם לגבי כל התפילות המקוצרות.

הגמרא מציינת עובדה שרב ששת [שהיה עיוור] נעמד לצורך התפילה משום שכך עשה רב חסדא [חברו]

תוספות מסכת ברכות דף ל עמוד א:

והיכי מצלי לה - אתפלת הדרך קאי ורב ששת אמר אפי' מהלך
וקי"ל כרב ששת
ומיהו בתוספ' פסק ה"ר יוסף כרב חסדא וכן רב אלפס פי' דרב חסדא עדיפא ליה טפי.

כלומר, יש מחלוקת כמי לפסוק. התוס' פוסק כרב ששת שאפשר אפילו בנסיעה לומר תפילת הדרך, וכנראה שמתכוון אפילו לכתחילה ולא חייב לעמוד גם אם אפשרי. והרי"ף פוסק כרב חסדא – כנראה שמתכוון לומר שאף בדיעבד לא יצא אם ילך, אלא צריך רק בעמידה.

יש אומרים שהלכה כרב שחסדא מפני שב"סיפור" בגמרא גם רב ששת עשה כרב חסדא.
יש אומרים שגם רב ששת עצמו מודה לרב חסדא שלכתחילה יעמוד – אם אפשרי.

וכך משמע להלכה:
משנה ברורה סימן קי ס"ק כב :

(כב) יעמוד מלילך - אך [כ] אם עיכוב עמידתו יטרידו מותר לומר במהלך או במיושב:

משמע שהפסק הוא כרב ששת. ומרב ששת עצמו משמע שהוא בא להוסיף על דברי רב חסדא והוא לא חולק עליו לגמרי. כלומר, גם רב ששת מודה שלכתחילה עדיף לומר את תפילת הדרך בעמידה.

אפשר אולי להוסיף: המחלוקת כאן בפסיקה תלויה בשאלה העקרונית כמי ההלכה במחלוקת [בכל מחלקת שהיא] בין רב חסדא לרב ששת.

של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה

כב א). וראוי שתדע דכי אמרינן הלכה כפלוני בדיני וכפלוני באיסורי, דוקא בר מחלוקתו, כגון רב נגד שמואל, ורב נחמן נגד רב הונא וזולתם, אבל אם נחלק עם אחר, לא (עכ"ל).
+/הגה"ה/ וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה סימן קא (ח"ד סימן רא), דהני מילי חד לגבי חד, אבל כי פליגי רב ושמואל תרווייהו אדרבי יוחנן, הלכה כוותייהו, דרבים אינהו+.
+/הגה"ה/ הרא"ש ז"ל בפרק הזהב בבא מציעא פ"ד סימן כא) כתב דהלכה כרב נחמן בדיני, הני מילי נגד רב ששת, אבל התוספות כתבו בפרק האומנים (בבא מציעא פב א ד"ה לא) דהלכה כרב נחמן בדיני לגבי כולי עלמא. כתבו התוספות ז"ל בפרק בכל מערבין (עירובין מ א ד"ה אמר), דהלכה כרב ששת לגבי רב חסדא+.

בגמרא, מנחות דף צה:

אמר רבה: הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל, ומנו? רב ששת.

תוס' בערובין [דף מ ע"א] סובר שיש לפסוק כרב ששת נגד רב נחמן ורב חסדא, מכיון שהיה בקי במשניות. ומתאים לכלל "סיני עדיף", כלומר, שהלכה כבקי נגד חכם שהוא חריף יותר.
ואילו ה"חוות יאיר" טוען, שמסוגייתנו משמע שהלכה כרב ששת בגלל שבח חריפותו. [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד צג]

משמע מהנ"ל שלפי התוס' הלכה צריכה להיפסק כרב ששת, ויתכן שאחרים יסברו שרק מול רב נחמן הלכה כרב ששת ורק ב"איסורים", ודיני תפילה שייכים לתחום ה"איסורים".

ואמנם התוס' בסוגייתנו פוסקים כרב ששת.

הליכות עולם שער חמישי פרק ב:

וכן רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני.
...
וראוי שתדע דכי אמרינן הלכה כפלוני בדיני וכפלוני באיסורי דוקא כנגד בר מחלוקתו כגון רב כנגד שמואל ורב נחמן כנגד רב הונא וזולתם, אבל אם נחלק עם אחר לא:

לפיו יוצא שאין הכרח שהלכה כרב ששת בעניינו, אלא יש להכריע רק לפי הסברה עצמה כדברי הרי"ף שפוסק דווקא כרב חסדא כי דבריו "עדיפא ליה טפי".



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר