הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: הלכה כרב באיסורים; "לייט"; "בתראי"
ברכות כט ע"א
רבי יהושע אומר מעין שמנה עשרה. מאי מעין שמנה עשרה?
רב אמר: מעין כל ברכה וברכה,
ושמואל אמר: הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, ברוך אתה ה' שומע תפלה.
לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו.
אמר רב נחמן אמר שמואל: כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו, חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים...
אמר רב ביבי בר אביי: כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים.
1.
סיכום הסוגיה: מחלוקת בין רב לשמואל מהי תפילת "מעין שמונה עשרה". אביי קילל ["לייט"] את מי שמתפלל "הביננו" – התפילה ששמואל טען שהיא כלולה בדינו של רבי יהושע. זאת אומרת שאביי פוסק שלא כשמואל, אלא כ"רב".
2.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה ב:
בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר, במה דברים אמורים כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות ויצא ידי חובתו.
הרמב"ם פוסק במשנה כרבי עקיבא, שתפילה "מעין שלוש עשרה" [כדעת רבי יהושע] מתפלל רק "בשעת הדחק".
3.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה ג:
וזוהי הברכה שתקנו מעין כל האמצעיות: א הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח היה לנו להיות גאולים רחקנו ממכאוב ודשננו ושכננו בנאות ארצך ונפוצים מארבע תקבץ והתועים בדעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה הוא עונה בכל עת פודה ומציל מכל צוקה ברוך אתה יי /יי'/ שומע תפלה.
4.
הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה ג
[א] פר"י דקיימא לן כאביי דלייט אמאן דמצלי הביננו ודלא כאמוראין הרבה החולקין ע"ש. אמנם בספר המצות כתב כרבינו המחבר וכתב ואף על גב דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו זהו למי שמרגיל עצמו לעשות כן תמיד בלא שום אונס עכ"ל:
הוא מסביר, שר"י חולק על הרמב"ם ופוסק כאביי, כלומר, שאין להתפלל "הביננו", אלא כדעת "רב", שאומר "מעין כל אחת ואחת".
5.
כנראה שהוא מתכוון לרישא שבדברי תוס':
תוספות מסכת ברכות דף כט עמוד א:
לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו - והכי קי"ל ויש ספרים דמסיק ה"מ במתא אבל בדרך שרי כדמשמע במכילתין גבי רבי יוסי וכו'.
לפי התוס' ו"ר"י" שמובא ב"הגהות מיימוניות" הפסק כ"רב" מתאים לכלל שבאיסורים הלכה כרב נגד שמואל, ודיני תפילה הם כ"איסורים".
6.
ואילו הרמב"ם – כך יוצא – פוסק כשמואל שמתפלל "הביננו" [אמנם - רק בשעת הדחק]. והסיבה לפסיקה כשמואל היא, כי כך משמע מהאמוראים האחרים – רב נחמן ורב ביבי בר אביי - [חוץ מאביי] שמוזכרים בסוגיה – בהמשך – והם דנים בתפילת הביננו [כך מסובר ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רנו – בשם ראשונים ואחרונים]. וכלל זה, שפוסקים לפי מי שדנים בשיטתו [="מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"] גובר על הכלל שהלכה כרב באיסורים.
7.
החכמים שמוזכרים הם: רב נחמן ורב ביבי בר אביי. רב נחמן חי 2 דורות לפני אביי. ולגבי רב ביבי בר אביי יש אומרים שהיו שני חכמים בעלי אותו שם:
"פרוייקט השו"ת – בר אילן":
תולדותיו של רב ביבי בר אביי (2)
1. רב ביבי בר אביי - אמורא בבלי בדור החמישי. בנו של אביי (סנהדרין ס"ו ע"ב). תלמידו של רב יוסף (שם). לא מצינו בש"ס שקבל מאביו אביי. רבו של רב פפי (חולין מ"ג ע"ב). מלאך המות היה שכיח גביה (חגיגה ד' ע"ב). ביקש לראות שדים וניזוק, והתפללו עליו ונתרפא (ברכות ו' ע"ב).
2. רב ביבי בר אביי - מובא בבבלי (נדה כ"ה ע"ב), והוא רבי ביבי ב' (ע"ע).
7.1
לפי האפשרות הראשונה הרי שמדובר בבנו של אביי שבסוגייתנו פסק נגד שמואל. ולפי זה קצת קשה: בדרך כלל אין הלכה כתלמיד וכבן נגד אביו, ולכן ממנו אין הוכחה שאין הלכה כאביי בסוגייתנו!
7.2
לפי האפשרות השניה מדובר באביי [כנראה שהיה "אביי הראשון" או "אביי הקדמון" - חכם אחר מאביי הידוע. ב"אטלס עץ חיים" מביא מהירושלמי שהיה חכם בשם "ר' אביי" בדור השני, וגם ב"סדר הדורות" – עמוד לט - מזכיר את "רב ביבי בן אביי" ונראה לי שמסומן עליו "וצ"ע"] שחי בימי רבי יוחנן, כפי שנלמד ממסכת נידה דף כה:
אמר רב ביבי בר אביי אמר רבי יוחנן: מעדותו של רבי נחוניא נשנית משנה זו
ולפי זה, רב ביבי בר אביי חי בדור השני. ומתאים לרב נחמן שגם הוא חי בדור השני. וגם לפי זה קשה: הרי אביי חי 2 דורות אחרי רב נחמן ואחרי רב ביבי בר אביי, וממילא הלכה צריכה להיות כמותו על פי הכלל של "הלכה כבתראי" [לפי השיטה שגם בתקופת אמוראים אלה תופס הכלל של "הלכה כבתראי" ולא רק מאביי ורבא ואילך].
8.
ולכן נראה לומר, הרמב"ם יסבור שגם אביי בעצם לא מבטל לחלוטין את תפילת הביננו והוא לא מתכוון לפסוק בניגוד לשמואל. אביי "רק" אמר "לייט עלה...". מדוע לא אמר במפורש שהלכה כרב ולא כשמואל? אלא, שאביי מתכוון דווקא להיפך, הלכה היא כן כשמואל אבל לא רצוי לעשות זאת לכתחילה [דומה ל"הלכה ואין מורין כן"...], וכך משמע מהסמ"ג [מובא ב"ילקוט ביאורים", עמוד כט].
8.1
הערה חשובה: לפי זה יוצא שמשמעות הביטוי "לייט" מכוונת ואיננה "סתם" סגנון [ואולי לא מתאים לשיטת ראשונים שהיו אמוראים שהיה להם סגנון מיוחד וגם לגבי אביי הם אומרים ש"לייט" היה חלק מסגנונו].
8.2
לפי זה נוכל ליישב עוד שאלה: אם מדובר ברב נחמן ורב ביבי בר אביי שחיו לפני אביי, מדוע בגמרא מוזכר אביי קודם? אלא שהדברים מיושבים: אביי קבע שהלכה כשמואל "רק" בשעת הדחק, ולכן אחר כך הגמרא מביאה את רב נחמן ואת רב ביבי ללמדנו שגם הם – 2 דורות לפני "אביי" – הגבילו את השימוש בתפילת הביננו בתפילות מסויימות. וכך גם פוסק הרמב"ם. [יוצא שסדר הבאת הדברים בגמרא דומה לסדר הבאת הדברים ברמב"ם]
9.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה ד:
במה דברים אמורים בימות החמה, אבל בימות הגשמים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וכן במוצאי שבתות וימים טובים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.
לגבי מה שאמרו הפרשנים שפוסקים כרב על פי הכלל "הלכה כרב באיסורים" הרי שניתן לומר שהרמב"ם [ופוסקים נוספים] סוברים שהכלל הזה חל רק בדינים עצמאיים שלהם – "אליבא דנפשייהו" - ולא בפרשנות לדברי תנאים, וגם יתכן שבסוגייתנו מדובר במסורות שונות מה אמר רבי יהושע [ואף רבי עקיבא].
