הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמוראים: רב חסדא ורבינא;

ביאור הביטוי: "אם תימצי לומר"

ברכות כו ע"א

כמה ירחיק מהן ומן הצואה - ארבע אמות. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: לא שנו אלא לאחוריו, אבל לפניו - מרחיק מלא עיניו, וכן לתפלה. איני? והא אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל! - הכא במאי עסקינן - בבית הכסא שאין בו צואה. איני? והאמר רב יוסף בר חנינא: בית הכסא שאמרו - אף על פי שאין בו צואה, ובית המרחץ שאמרו - אף על פי שאין בו אדם! –
אלא, הכא במאי עסקינן: בחדתי. –
והא מיבעי ליה לרבינא: הזמינו לבית הכסא מהו, יש זימון או אין זימון? - כי קא מיבעי ליה לרבינא - למיקם עליה לצלויי בגויה, אבל כנגדו - לא.
אמר רבא: הני בתי כסאי דפרסאי, אף על גב דאית בהו צואה - כסתומין דמו. 
 
1.
קשה מאד: כיצד הגמרא מקשה מרב חסדא על רבא [קושיה מדברי אמורא על אמורא אחר], ויותר קשה: הרי רבא אמר בשם רב הונא [אמנם ב"דקדוקי סופרים" משמיט את שמו של רב הונא] ובודאי אי אפשר להקשות מרב חסדא על רב הונא שהיה רבו. ומייד בהמשך הגמרא גם מקשה מדברי רב יוסף בר חנינא [היה רבי יוסי בר חנינא – תנא בדור החמישי, והיה רבי יוסי בר חנינא – אמורא בדור השני-שלישי מתלמידי רבי יוחנן].
אם מדובר באמורא הרי שחוזרת השאלה הקודמת, כיצד מקשים מאמורא על אמורא אחר. ואם היה תנא הרי שמיושבת השאלה.

2.
אולי יש לומר: רב יוסף בר חנינא אמר "בית הכיסא שאמרו..." יתכן שביטוי זה מלמדנו שכך היתה מסורת הסטורית שכך אמרו התנאים, ולכן, גם אם אמורא מביא דברים אלה יש להם תוקף של תנאים לכן מקשים על רב חסדא.

3.
אולם בהמשך הקושי יותר גדול: הגמרא מקשה מרבינא. הרי רבינא חי 3 דורות אחרי רבא, וכיצד מקשים ממנו על דברי רבא? אלא שמדובר כאן ברבינא הקדמון שחי בתקופת רבא, ועדיין תישאר השאלה העקרונית, כיצד מקשים מאמורא על אמורא.

4.
אלא יש לומר: הגמרא - "סתמא דגמרא" - יישבה את הקושיה על רבא, ועל כך הגמרא מקשה מרבינא. דווקא אם נאמר שמדובר ברבינא שהיה חברו של רב אשי ניתן ליישב: אם היה דין כזה שזימון של בית כסא לא צריך להרחיק ממנו, כיצד רבינא [האחרון] הסתפק באותו עניין, הרי בודאי היה ידוע לו מה נאמר ונקבע 3 דורות לפניו, והדברים יותר ברורים בודאי אם נאמר שרבינא השתתף עם רב אשי בעריכת הגמרא].

5.
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג:

בית הכסא החדש שהוכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות קריאת שמע לנגדו אבל לא בתוכו,

6.
כסף משנה הלכות קריאת שמע פרק ג הלכה ג:

[ג] בית הכסא החדש וכו'. בסוף מי שמתו (ברכות דף כ"ו) תנן כמה ירחיק מן הצואה ארבע אמות ובגמרא אמר רב הונא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מרחיק מלא עיניו וכן לתפלה איני והא אמר רפרם אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל הב"ע בבית הכסא שאין בו צואה איני והאמר ר' יוסי בה"כ שאמרו אף על פי שאין בו צואה ובית המרחץ שאמרו אף על פי שאין בו אדם אלא הב"ע בחדתי והא מיבעיא ליה לרבינא הזמינו לבית הכסא מהו יש זימון או אין זימון כי קא מיבעיא ליה לרבינא למיקם עליה לצלויי בגויה אבל כנגדו לא:
וכתב הראב"ד הרב כתב וכו' הילכך ספיקא לקולא עכ"ל.

ורבינו פוסק בהאי בעיא לחומרא מדקאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מתפלל אדם כנגד בית הכסא דלית ביה צואה ומוקי לה בחדתי משמע דבתוכו אסור וכן כתב הרא"ש ז"ל.

ועוד דיש הפרש בדיני הזמנות בית הכסא שכתב רבינו בסמוך ואם איתא דנקטינן בהאי בעיא לקולא וכדברי הראב"ד ז"ל א"כ בטלו להו דיני הזמנות הללו:

מה"כסף משנה" משמע, שהרמב"ם פסק כרב חסדא [ועל ידי דיוק בדברי רב חסדא], למרות שרבינא נשאר בספק והיה ראוי להקל. זה מתאים אם נאמר שמדובר ברבינא הקדמון. אבל אם מדובר ברבינא האחרון מדוע לא לפסוק כמותו?

7.
ויש מסבירים [ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפב ובהערות], שבמסכת נדרים הסתפק רבינא לגבי זימון, והגמרא שם ניסחה את דבריו: "ואם תימצי לומר יש זימון האם יש יד או אין יד", והרמב"ם פסק כאם תימצי לומר [זוהי שיטת הרמב"ם שפוסק תמיד כפי הצד שעליו אומרת הגמרא "אם תימצי לומר..." – כנראה בגלל שזהו ניסוחו של "עורך הגמרא" שמכריע כך את ההלכה על פי כל סוגיות הש"ס, שהרי אם זה נאמר על ידי חכמי בית המדרש הרי יתכן שחכמי בית המדרש של סוגייתנו חושבים אחרת!], ולכן יוצא, שגם לפי רבינא נפשט ספיקו שיש זימון, ולכן אסור להתפלל בתוך בית הכסא חדש – וזה מתאים גם [ואולי בעיקר] אם נאמר שמדובר ברבינא האחרון שהרי הלכה כמותו.