פטור הקטן מקריאת שמע / הרב הלל בן שלמה
ברכות כ ע"א
במשנה נזכר, כי נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע. רש"י (ד"ה קטנים) כותב, כי המדובר אפילו בקטן שהגיע לחינוך, משום שהוא אינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע. נראה, כי דברים אלו מתאימים למבואר בשיטת רש"י (לעיל טו,א), כי זמן קריאת שמע הוא קצר ביותר, והכוונה היא לזמן הראוי לקריאה לכתחילה, עם הנץ החמה (אם כי לדברי הטור ושו"ע או"ח ע,ב הכוונה היא שהקטן אינו מצוי אצלו בזמן קריאת שמע בערב). אבל לפי שיטת התוספות (ט,ב), שמותר לכתחילה לקרוא את שמע עד שלוש שעות, אין הבדל כל כך גדול בין זמן קריאת שמע לזמן התפילה (שהרי התפילה היא עד ארבע שעות לדעת רבי יהודה להלן בתחילת פרק רביעי, וכפי שנפסק להלכה), ועל כן מסתבר לומר, שהקטן מצוי לפנינו בזמן קריאת שמע.
התוספות בסוגייתנו (ד"ה וקטנים) תמהים על פירוש רש"י, על פי המבואר בברייתא בסוכה (מב,א), שקטן היודע לשמור את תפיליו אביו קונה לו תפילין, וקטן היודע לדבר, אביו מלמדו תורה (והיינו פסוק "תורה צוה לנו משה") ופסוק ראשון של שמע. מסיבה זו מבאר רבינו תם, כי משנתנו עוסקת בקטן שלא הגיע לחינוך, ועל כן הוא פטור. אמנם, ישנו דוחק בהעמדת דברי המשנה בקטן שלא הגיע לחינוך, משום שבהמשך המשנה נאמר לגבי הנשים והעבדים והקטנים, כי הם חייבים בתפילה ובברכת המזון, וברור שלא שייך להעמיד חיוב זה בקטן שלא הגיע לחינוך; וכך מבאר ר"י, כי המדובר בסיפא בקטן שכבר הגיע לחינוך. לדברי רבינו תם, הסיפא של המשנה "וחייבים בתפילה..." לא נאמר לגבי קטנים, אלא רק לגבי נשים ועבדים, והקטנים נזכרו כאן רק אגב הנשים והעבדים.
בדעת רש"י נראה לומר, כי מה שמלמדים את הקטן פסוק ראשון של שמע כאשר הוא יודע לדבר, אינו נובע מדין קריאת שמע, אלא מדין לימוד תורה, וכן נראה מהרמב"ם (תלמוד תורה א,ו) ומהשו"ע (יו"ד רמה,ה). הרמב"ם בהלכות קריאת שמע (ד,א) נוקט כפשטות לשון המשנה, כי הקטנים פטורים מקריאת שמע, ומאחר שהוא אינו מחלק, משמע שהוא סובר כדעת רש"י, שהכוונה היא אף לקטנים שהגיעו לחינוך. השו"ע (או"ח ע,ב) מביא את שתי הדעות, וכותב שראוי לנהוג כרבינו תם (ונראה שסבר מעיקר הדין כדעת רש"י).
