ברכת המזון לנשים / הרב הלל בן שלמה
ברכות כ ע"ב
נאמר במשנה כי נשים ועבדים וקטנים חייבים בברכת המזון. למרות שהגמרא בתחילה נוקטת כי חיוב זה הוא דבר פשוט, ומבארת שהחידוש בו הוא מאחר שהיינו חושבים שזו מצות עשה שהזמן גרמא, בכל זאת רבינא מסתפק אם חיוב זה הוא מן התורה או מדרבנן (אם כי מדברי התוספות ד"ה אית – "אית דגרסי בברכת המזון פשיטא", משמע שהגרסה שלפנינו אינה מוסכמת, ויש שלא גרסו כלל את ההבנה הפשוטה הנזכרת בתחילה).
לדברי רש"י (ד"ה או דרבנן), הסברה לפטור את הנשים מן התורה, נובעת מלשון הפסוק האמור בברכה "על הארץ הטובה אשר נתן לך", והארץ לא נתנה לנקבות. התוספות (ד"ה נשים) תמהים על תירוץ זה, שהרי אף כהנים ולויים לא נטלו חלק בארץ, והם מבארים, כי אפשרות הפטור נובעת מהאמור בברכת המזון "על בריתך שחתמת בבשרנו, ועל תורתך שלמדתנו", ובנשים לא שייך ברית, והן פטורות מתלמוד תורה. המשנה ברורה (קפו,ב) כותב בתירוץ קושיה זו, כי בכל אופן יש לכהנים וללויים ערי מגרש, מה שאין כן לנשים, שאין נחלה כלל.
הרמב"ם בהלכות ברכות (ה,א) כותב, כי יש ספק אם הנשים חייבות מן התורה, לפי שאין קבוע לה זמן, ועל כן אין הן מוציאות אלא מי שחיובו מדרבנן; וכן פוסק השו"ע (או"ח קפו,א). אבל בביאור הלכה שם מביא, כי רבים מהראשונים נוקטים כתחילה הסוגיה, ממנה עולה כי חיוב זה הוא מן התורה, ואין ספקו של רבינא מועיל לבטל את פשטות דברי הגמרא בתחילה (בה"ג; רי"ף; ראב"ד; רשב"א ועוד).
