הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "פשיטא"

ברכות כ ע"ב

גמרא. קריאת שמע, פשיטא! מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! - מהו דתימא: הואיל ואית בה מלכות שמים - קמשמע לן. 

1.
המשנה קבעה שנשים פטורות ממצוות קריאת שמע. שואלת הגמרא "פשיטא", הרי דין זה כבר ידוע בהסתמך על הכלל של "מצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות". עונה הגמרא שהמשנה באה ללמדנו שנשים פטורות למרות שיש בקריאת שמע "מלכות שמים". כנראה שכוונת הגמרא לומר שאף מדרבנן הן פטורות.

1.1
בסוגייתנו מובא הנושא של "מצות עשה שהזמן גרמא" במפורש כמה פעמים.

2.
צל"ח מסכת ברכות דף כ עמוד ב:

ק"ש פשיטא מצות עשה שהזמן גרמא הוא. ואף על גב דמס' ברכות היא מסכתא ראשונה בש"ס והך דכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות הוא במס' קידושין [קידושין דף כ"ט ע"א],

הוא שואל: לפי שאלת הגמרא יוצא שהיא כבר ידעה [וכן המשנה ידעה] את הכלל של "מצות עשה שהזמן גרמא – נשים פטורות", והרי כלל זה נקבע רק במשנה ובגמרא במסכת קידושין!

3.
תשובתו היא:

אעפ"כ הקשה פשיטא, משום שזה הוא כלל לכל התורה, והיה לו להמתין עם הפרט. ואם רוצה להשמיענו דין זה בכאן, הוה ליה למתני הך כללא כאן ולמימר נשים וכו' פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא, ולמה פירט אלו.

הכלל הנ"ל תקף בכל התורה כולה, ולכן קושיית הגמרא "פשיטא" היא, שהמשנה היתה צריכה לכתוב את הדין של משנתנו במסכת קידושין, או לחילופין לכתוב כאן את הכלל עצמו [ולא להמתין עד מסכת קידושין].

4.
ונראה ששאלתו קצת קשה: הרי בכל הש"ס קורה שמשניות וסוגיות תלמודיות "מבוססות" על עקרונות וכללים שונים שנאמרו במסכתות "מאוחרות".

4.1
אלא יש לומר, ששאלתו היא על הביטוי "פשיטא" שהגמרא מקשה על דין המשנה, כלומר, אמנם מקובל שהמשנה במסכת ברכות קובעת דין שמבוסס על כלל שנקבע במסכת אחרת [מאוחרת יותר – לפי סדר הש"ס המקובל], אבל דווקא בגלל זה המשנה כתבה את הדין במסכת ברכות מבלי לפרט את נימוקו כי היא כן מתבססת על מסכת קידושין. לכן, מסביר ה"צל"ח": שכוונת הביטוי "פשיטא" היא, שהמשנה תכתוב כאן את הכלל של מצות עשה שהזמן גרמא מפני שכלל זה אינו ספציפי למסכת קידושין, כי הוא כלל לכל התורה כולה. ותרוץ הגמרא הוא, שבאמת משנתנו מחדשת דין שלא חייבו חכמים את האשה בקריאת שמע מחמת הערך של "מלכות שמים". [ראה "מתיבתא", הערה י, אם הכלל שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא חל גם על מצוות דרבנן]

5.
מכל הדיון לעיל נמצאנו למדים שמשמעות הביטוי "פשיטא" איננו שהדין מיותר כי ניתן ללמדו ממקור [כלל או משנה או פסוק] אחר, אלא כוונתו לומר: או שהכלל שעליו מושתת הדין היה צריך להיכתב כאן או שאת הדוגמא [נשים פטורות מקריאת שמע] שבסוגייתנו [בכל סוגיה שהגמרא מקשה "פשיטא"] תכתוב באותו מקום שהכלל הבסיסי עצמו מוזכר לראשונה.

6.
ויש להעיר: שאלת ה"פשיטא" מופנית אל רבי יהודה הנשיא עורך המשנה, שהרי בתפקידו כ"עורך" הוא כתב את המשניות אחרי שכל נושאיו היו ברורים לו, והוא לא כתבם בהתאם להתקדמות לימודו [שהרי אם נאמר שמסכתות שונות נכתבו על ידי עורכים שונים אין מקום לשאלת "פשיטא", כי יתכן שבאמת – כפי שאלת ה"צל"ח" - עורך מסכת ברכות לא הכיר את המשנה במסכת קידושין שמזכירה לראשונה את הכלל של "מצות עשה שהזמן גרמא"!]

6.1
יש לשים לב שלא הקפדנו על ההבחנה בין עריכת המשנה בעל פה לבין כתיבת המשנה [יש חכמים שמבדילים ביניהם מבחינת זיהוי העורך, ומבחינת הזמן הכרונולוגי].

7.
כמו כן נראה שאין מקום לשאול "פשיטא" על דברי אמורא, שהרי אמורא מרחיב את דבריו [בניגוד לתנאים שמקצרים בדבריהם, והדברים אמורים גם לגבי "רבי"] וחוזר על דבריו שנאמרו במקומות אחרים [אמנם על מקרים כאלה יש ביטויים אחרים בגמרא, כגון "והא אמר ... חדא זימנא..." – כפילות, אבל לא בדיוק "פשיטא"]

8.
ראוי לציין שגם בהמשך הסוגיה מופיע בגמרא הביטוי "פשיטא" ויש על כך דיון בפרשנים.

9.
ואולי ניתן לומר: הביטוי "פשיטא" איננו קושיה אלא רק שאלה: האם באמת הדין במשנה הוא פשוט – ואין בעיה עם זה שהמשנה כתבה דבר שנלמד ממקור אחר והוא פשוט ולא היה צריך לשנותו כאן – ואולי יש פה חידוש מיוחד...
ועל זה הגמרא עונה מהו החידוש.