הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנאים ואמוראים: אמורא חולק על תנא

ברכות יט ע"ב

שלפני המטה ושלאחר המטה. תנו רבנן: העוסקים בהספד, בזמן שהמת מוטל לפניהם - נשמטין אחד אחד וקורין, אין המת מוטל לפניהם - הן יושבין וקורין והוא יושב ודומם, הם עומדים ומתפללין והוא עומד ומצדיק עליו את הדין, ואומר: רבון העולמים, הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים.
אמר אביי: לא מבעי ליה לאינש למימר הכי, דאמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן; ואמר רב יוסף: מאי קראה - שנאמר: +ישעיהו א'+ כמעט כסדום היינו, מאי אהדר להו נביא - שמעו דבר ה' קציני סדום. 
 
1.
כיצד יתכן שבפשטות אביי חולק על הברייתא? ["מתיבתא", הערה סו]

2.
אלא יש לומר, שאביי מסתמך על ריש לקיש ועל ברייתא בשם רבי יוסי שהם קובעים כלל – לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן – וממילא יוצא שגם הם פוסקים שלא כברייתא.

3.
ויש לומר, שהברייתא של רבי יוסי לא היתה ידועה לאמוראים ולכן הובאו גם דברי ריש לקיש, ונראה לומר, שגם ריש לקיש עצמו הסתמך על הברייתא והוא זה שפרסם אותה לחכמים. וכן יש לומר שרב יוסף הביא אסמתכא לדברי רבי יוסי בברייתא. ורב יוסף היה רבו של אביי, ולכן אביי קבע שהלכה כמו הברייתא של רבי יוסי שריש לקיש "אישר" אותה ורב יוסף אפילו מצא מקור בפסוק לדין שבברייתא.

4.
וכך נקבע גם להלכה:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שעו סעיף ב:

הבא לכבד את חבירו ולקום מפניו, אומר לו: שב, אלא א"כ הוא אבל או חולה, דמשמע: שב באבלות שלך, שב בחולי שלך. הגה: ב] לא יאמר אדם: לא נפרעתי כפי מעשי, או כיוצא בדברים אלו, שאל יפתח פיו לשטן (כן משמע בפרק מי שמתו ובהגהות אלפסי שם). ג] ואל יאמר אדם לאבל: מה לך לעשות כי אי אפשר לשנות, שזהו כגדוף, <א> דמשמע (א) הא אם אפשר לשנות היה עושה, אלא יקבל עליו גזירת הש"י מאהבה (נ"י פ' שור שנגח דמשמע כן בגמרא).

וראה ב"מתיבתא", הערה טז, שבוידויים שאנו אומרים אנו מתכוונים להצדיק את העונשים על העבר אבל לא על העתיד, אז אסור "לבקש" עונש.

5.
לגבי השאלה אם אמורא רשאי לחלוק על תנא כדאי להוסיף את דברי רבי חיים מבריסק המפורסמים [ומובא ב"קובץ שיעורים" בבא בתרא, אות תרלג] , שאמורא רשאי, כעיקרון, לחלוק על תנא. וכשמקשים על אמוראים ממשניות או מברייתות כוונת הקושיה היא שאם האמורא היה יודע מאותם דברי תנאים הוא לא היה אומר את דבריו, אבל אם בכל זאת האמורא רוצה לחלוק על תנא הוא רשאי לעשות זאת, ואף יתכן שההלכה תהיה כאמורא ולא כתנא.

ואולי זוהי המשמעות של סוגייתנו שאביי חולק על הברייתא, ולכן הוא חולק בלשון מיוחדת "לא מיבעי..." זאת אומרת, שאין צורך לומר זאת והוא לא אומר שאסור ממש!

6.
ואולי כך משמע ב"כסף משנה":
כסף משנה הלכות ממרים פרק ב :

בית דין הגדול שדרשו וכו'. למד כן רבינו ממאי דאשכחן תנאי בתראי דפליגי אקמאי וכן אמוראי בתראי פליגי אקמאי והא דתנן בפ"ק דעדיות (משנה ה') שאם יראה ב"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין מוקי לה רבינו בשאותו יחיד ואותם רבים נחלקו בגזירה או תקנה כלומר שאם ב"ד פסק כדעת היחיד אין ב"ד אחר יכול לחלוק ולפסוק כדעת הרבים אלא אם היה גדול וכו' וכמו שיתבאר בסמוך
אבל אם נחלקו בשזה דורש באחת מן המדות וזה באחרת אה"נ שיכול לבטל דבריו אפילו שאינו גדול כמוהו בחכמה ובמנין.
ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא

וצ"ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים.
ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה:
שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו'. בר"ה סוף פרק שני (דף כ"ה:) אמרו שיפתח בדורו כשמואל בדורו ומייתי התם קרא דובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שיהיה בימיך:

אבל בהחלט ניתן לומר שדברי ה"כסף משנה" לא ממש מתאימים לדברי ה"קובץ שיעורים".