פרקדן / הרב הלל בן שלמה

ברכות יג ע"ב

בסוגייתנו מבואר, כי אסור לאדם לשכב "פרקדן", אלא אם כן הוא יטה על צידו. גם אם הוא יטה על צידו, אסור לו לקרוא את שמע, אלא אם כן המדובר באדם בעל בשר, כמו שהיה רבי יוחנן. מהו פרקדן? רש"י מבאר, כי המדובר באדם השוכב על גבו, ופניו למעלה, שיש חשש שאברו יתקשה בתוך שנתו, והוא יראה לרבים, וזהו דרך גנאי. לפי דברים אלו נראה לכאורה, כי כאשר האדם אינו ישן, אין מניעה מלשכב כן. לגבי קריאת שמע רש"י מבאר, כי אין לקרוא באופן זה, מאחר שהוא מקבל עליו מלכות שמים בדרך שררה וגאוה.

בשו"ת משנה הלכות (חלק טו סימן צו) כותב להחמיר בשכיבת פרקדן לא רק בשינה, אלא אף בשכיבה, על פי ראשונים המבארים בדעת רש"י, כי יש לחשוש בשכיבה שיישן ויתקשה איברו (תוספות ר"י החסיד), או שהבגדים שמתכסה בהם נוגעים באיברו ומביאים אותו להרהור וקושי (ר"י מלוניל).

מדברי הרמב"ם (קריאת שמע ב,ב) והשו"ע (או"ח סג,א) עולה, כי להבנתם 'פרקדן' הוא שכיבה שאינה על הצד, בין על הגב ובין על הבטן (וכן כותבים הרשב"א והמאירי כאן). התוספות בנידה (יד,א ד"ה אפרקיד) דוחים את פירושו של הערוך שהמדובר במי שפניו כלפי מטה, והם מבארים שיש כאן שני מילים "אפורייא קדל" (הקדקוד על מיטה); ולא כהבנת הערוך "אפוי קיד" (קידה על אפיים). לדברי השו"ע (אבן העזר כג,ג), בין בשכיבה על הגב ובין בשכיבה על הבטן יש לחשוש שיבא לידי קישוי.

שנים שישנים במטה אחת

נאמר בגמרא להלן (כד,א) לגבי שנים הישנים במיטה אחת "זה מחזיר פניו וקורא, וזה מחזיר פניו וקורא". לכאורה, מאחר ששניהם שוכבים, ואסרנו על קריאתו של הפרקדן אף כשהוא מטה על צידו, שהרי יש בכך דרך גאוה, כיצד הם יכולים לקרוא את שמע? רבינו יונה מביא שני תירוצים לדבר: א. האיסור הוא דווקא בשכיבה והטיה מועטת, אבל אין איסור כשהוא מוטה לגמרי. ב. מאחר שהתרנו במקרה של טורח מרובה, כאמור לגבי בעל בשר, גם כאן המדובר שיש טורח מרובה. רבינו יונה מקבל את התירוץ האחרון, אבל הבית יוסף (או"ח שם) מקבל דווקא את תירוצו הראשון, וכותב כי זו ההבנה המקובלת של הראשונים.

באופן אחר כותב בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן ה), כי דברי הגמרא שם אינם עוסקים בדין אופן הקריאה, אלא רק בחשש ההרהור בנגיעת הערומים, אבל אה"נ ניתן להסביר שהמדובר כששניהם יושבים (אם כי לכאורה פשטות הלשון "שנים שישנים במיטה" לא משתמעת כדבריו).