סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "קתני מיהת"

תנאים: רבן שמעון בן גמליאל

ברכות יח ע"א


ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו, ופטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה; ובשבת - מיסב ואוכל בשר ושותה יין, ומברך ומזמן, ומברכין עליו ומזמנין עליו, וחייב בכל המצות האמורות בתורה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן.
ואמר רבי יוחנן: מאי בינייהו - תשמיש המטה איכא בינייהו,

קתני מיהת פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה! אמר רב פפא: תרגמא אמחזיר פניו ואוכל. רב אשי אמר: כיון שמוטל עליו לקוברו - כמוטל לפניו דמי, שנאמר: +בראשית כ"ג+ ויקם אברהם מעל פני מתו, ונאמר: ואקברה מתי מלפני - כל זמן שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי. 
 

מהגמרא משמע שיש מחלוקת בברייתא בין "תנא קמא" לרשב"ג, שתנא קמא סובר שתשמיש המיטה אסור ל"מי שמתו מוטל לפניו" ורשב"ג מתיר.

רמב"ם הלכות אבל פרק ד הלכה ו

מי שמתו מוטל ב לפניו אוכל בבית אחר, אין לו בית אחר עושה מחיצה ואוכל, אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל, ובין כך ובין כך אינו מיסב ג ואוכל, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואינו מברך, ואינו מזמן, ואין ד מברכין עליו ואין מזמנין עליו, ופטור מקריאת שמע ומן התפלה ומתפילין ומכל מצות האמורות בתורה, בשבת ה מיסב ואוכל בשר ושותה יין, ומברך, ומזמן, ומברכין עליו ומזמנין עליו, וחייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מתשמיש המטה, ו נקבר המת הרי זה מותר לאכול ז בשר ולשתות יין מעט כדי לשרות אכילה שבמיעיו אבל לא לרוות.

הרמב"ם פוסק כתנא קמא בברייתא.

כסף משנה הלכות אבל פרק ד הלכה ו:

[ו] מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית חבירו וכו' עד וחייב בכל מצות האמורות בתורה. פרק אלו מגלחין (דף כ"ג:) ור"פ מי שמתו. ומ"ש חוץ מתשמיש המטה. שם פלוגתא דתנאי ופסק כת"ק וכן פסקו הרי"ף והרא"ש:

מדוע הרמב"ם פסק כ"נא קמא" הרי הכלל הור ש"נכה כרשב"ג במשננו". אלא שהלל נכון רק לגבי משניותמולא לגבי ברייתאות, ובברייתא שלפנינו להכה כתנא קמא שנחדב כ"רבים" מול רשב"ג.

ובאופן יותר פשוט נראה לומר: יש גירסא [ראה ב"הגהות וציונים", אות ב] של "רבן גמליאל" במקום "רבן שמעון בן גמליאל", וממילא אין הכלל שהזכרנו לעיל שייך על רבן גמליאל.

סיום הקושיה מתחיל בביטוי "קתני מיהת". לשון זה, בדרך כלל, בא כאשר מקשים מברייתא, והגמרא מסבירה את הברייתא ורק בסוף ההסבר היא מקשה מאחד החלקים בברייתא. אמנם בסוגייתנו ההסבר לברייתא יבוא רק בהמשך אבל כיון שהגמרא הביאה את דברי רבי יוחנן להסבר הקטע האחרון בברייתא והקושיה היא מקטע קודם, לכן נפתח בביטוי "קתני מיהת".



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר