הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "מוחלפת השיטה"; "הלכה כבתראי"
ברכות יז ע"ב
חתן אם רוצה לקרות וכו'. למימרא, דרבן שמעון בן גמליאל חייש ליוהרא ורבנן לא חיישי ליוהרא –
והא איפכא שמעינן להו! דתנן: מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב - עושין, מקום שנהגו שלא לעשות - אין עושין, וכל מקום תלמידי חכמים בטלים; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם יעשה כל אדם את עצמו כתלמיד חכם.
קשיא דרבנן אדרבנן, קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל! –
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
רב שישא בריה דרב אידי אמר: לעולם לא תחליף,
דרבנן אדרבנן לא קשיא: קריאת שמע כיון דכולי עלמא קא קרו ואיהו נמי קרי - לא מיחזי כיוהרא, הכא, כיון דכולי עלמא עבדי מלאכה ואיהו לא קא עביד - מיחזי כיוהרא;
דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא: התם בכונה תליא מילתא, ואנן סהדי דלא מצי לכווני דעתיה. אבל הכא, הרואה אומר: מלאכה הוא דאין לו, פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא. הדרן עלך היה קורא.
1.
הגמרא משווה בין סוגייתנו לסוגיה במסכת פסחים.
2.
רש"י מסכת פסחים דף נה עמוד א: "מוחלפת השיטה - התנא שסידרן טעה באחת מהן, והחליף שיטתו". כלומר, משמעות המושג "מוחלפת השיטה": שהתנא החליף בטעות בין שיטת רבנן לשיטת רשב"ג .
3.
וראה ב"מתיבתא" הערה יט שמתוס' משמע שבסוגייתנו מחליפים את שמות התנאים, ולשון המשנה במסכת פסחים הוא אחרי שתיקן רבי יוחנן את הגירסא בסוגייתנו. וזה מתאים לעובדה שמסכת פסחים נערה אחרי מסכת ברכות
4.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שעה בהרחבה באיזו מחלוקת מחליפים את השיטות, בסוגייתנו או במסכת פסחים.
5.
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ד הלכה ז:
כל מי שהוא פטור מלקרות קריאת שמע אם רצה להחמיר על עצמו לקרות ג קורא, והוא שתהא דעתו פנויה עליו, אבל אם היה זה הפטור מלקרות מבוהל אינו רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו עליו. +/השגת הראב"ד/ עד שתתיישב דעתו עליו. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/, ומה בכך יקרא ויהא כקורא בתורה ולא יהיה כפורק שם שמים מעליו ואין זה דומה לתפלה ואין חוששין עתה ליוהרא שהדבר ידוע לרוב הקוראים והמתפללים שאינה אלא מצות אנשים מלומדה גם בחכמי הגמרא היו אומרין כן מחזיקנא טיבותא לרישאי כי מטינא למודים כרע מנפשיה ואידך אמר דהוה מני דיומסין בגו צלותא ואידך אמר דחשיב מאן ממטי אסא לבי מלכא עכ"ל.+
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שעה. משמע מהרמב"ם שפוסק כתנא קמא בסוגייתנו ואם "מוחלפת השיטה" בסוגייתנו [לפי רבי יוחנן] הרי שהרמב"ם פסק כרשב"ג ולפי הכלל ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו". והצל"ח מוסיף שהרמב"ם פסק כרשב"ג בגלל המעשה שעשה במשנה הקודמת שקרא קריאת שמע כשנשא אשה.
6.
כסף משנה הלכות קריאת שמע פרק ד:
[ז] כל מי שהוא פטור וכו'. משנה סוף פרק היה קורא (דף י"ו:) חתן אם רצה לקרות ק"ש בלילה הראשון קורא רשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ופסק כת"ק וכ"פ הרי"ף והרא"ש פסק כרשב"ג. ומ"ש שתהא דעתו פנויה וכו'. הוא דבר פשוט בעצמו
ועוד בגמרא רמו דרשב"ג אדרשב"ג דהכא אמר דחיישינן ליוהרא ובדוכתא אחריתא אמר דלא חיישינן ותירצו הכא בכוונה תליא מילתא ואנן סהדי דלא מצי לכווני וא"כ כשחלק ת"ק עליו הוא לומר לאו אנן סהדי דלא מצי לכווני שכבר אפשר שיכוין אבל אם היינו יודעים ודאי דלא מצי לכווני הוא מודה: ...
משמע מה"כסף משנה" שהרמב"ם פסק כתנא קמא [=רבנן"] במשנתנו ומתאים לרשב"ג אם מחליפים הדעות [כתרוצו של רבי יוחנן].
6.1
אולם מה"כסף משנה" משמע, שהרמב"ם פוסק כ"תנא קמא" ובלי להחליף את השיטות, וכפי הסברו של רב שישא בגמרא. ונשאלת השאלה, מדוע לא פסק כרשב"ג – וכפי הגירסא בסוגייתנו – הרי הכלל הוא שהלכה כרשב"ג במשנתנו אפילו נגד "סתם משנה" ו"תנא קמא", ולא רק נגד תנא אחר שהוזכר בשמו, אלא גם כנגד "תנא קמא" או "סתם משנה" – יד מלאכי כלל קע.
6.2
ואמנם התוס' בסוגייתנו כך פוסק: א. לא אומרים "מוחלפת השיטה" [כדעת רבי יוחנן] כי הלכה היא כרב שישא שהוא "בתראי".
7.
בכל הדיונים לעיל יש לבדוק: מי קבע שיש לשנות את הגירסא, והאם באמת בכתבי היד ובדפוסים אין שינוי גירסא, ואומרים "משנה ראשונה לא זזה ממקומה" [ובודאי כשמדובר במשנה ולא בברייתא], או שבאמת משנים את הגירסא כפי הנדרש בביטוי "איפוך" או בביטוי "מוחלפת השיטה" [בסוגייתנו].
7.1
שינוי הגירסא נעשה או על ידי חכמי בית המדרש, או על ידי רב אשי ["עורך הגמרא"], או על ידי הסבוראים.
8.
לפי התוס' שפוסקים כרב שישא משמע ש"מוחלפת השיטה" נאמרה באמת רק על ידי רבי יוחנן עצמו. ולפי ההסבר הראשון ברמב"ם שפוסק כ"מוחלפת השיטה" למרות שרב שישא שהיה בתראי חולק, מפני שהרמב"ם יסבור שהביטוי עצמו "מוחלפת השיטה" שובץ על ידי "עורך הגמרא" בדעת רבי יוחנן, אבל זוהי באמת מסקנת "עורך הגמרא".
9.
לפי תוס' יוצא, שהכלל של "הלכה כבתראי" נאמר גם כאשר יש תירוצים שונים ביישוב סתירות ולא רק במחלוקות ישירות ועצמאיות של אמוראים [=פלוגתא דנפשייהו].
10.
ראה ב"דברי סופרים", סופר שמואל בנימין, כרך א, עמודים כז ואילך "איפוך", והוא מביא הנחה בסיסית:
הר"ן על הרי"ף מסכת גיטין דף ח עמוד ב:
ואמרינן איפוך ולא מסיימי אי מפכינן קמייתא אי בתרייתא ואפ"ה משמעו לכאורה דבתרייתא מפכינן [דמסתמא] מאן דמתרץ מתכוין להעמיד דבריו
כלומר, כאשר הגמרא מיישבת סתירה בין שני מקורות על ידי "איפוך" [וכן לגבי "מוחלפת השיטה"] הכוונה היא להחליף בקטע המיובא לסוגיה המדוברת.
10.1
ושם מרחיב מאד בעניין זה, והקושי הוא שבמסכת פסחים הקטע המיובא לסוגיה שם הוא הקטע בסוגייתנו [ברכות דף יז], אם כן יש סתירה בין שתי הסוגיות מהי הסוגיה העיקרית כדי לדעת איזה קטע "לתקן" על ידי "מוחלפת השיטה".
10.2
ותלוי בעריכת הגמרא אם שי סדר למסכתות!!!
11.
"מוחלפת השיטה" - 17 מופעים בש"ס.
11.1
בדרך כלל רבי יוחנן הוא זה שאמר "מוחלפת השיטה", וכמה פעמים אביי יישב בלי החלפה. וכמה פעמים ה"סתמא דגמרא" מגיבה "ממאי..."
