הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "חד אמר..."; "ופליגא ד..."

ברכות יז ע"ב

+ישעיהו מ"ו+ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. רב ושמואל, ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר,
חד אמר: כל העולם כולו נזונין בצדקה - והם נזונין בזרוע; וחד אמר: כל העולם כולו נזונין בזכותם, והם - אפילו בזכות עצמן אין נזונין; כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני - די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.
ופליגא דרב יהודה, דאמר רב יהודה: מאן אבירי לב - גובאי טפשאי. אמר רב יוסף: תדע, דהא לא איגייר גיורא מינייהו. אמר רב אשי: בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו, דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זמני בשתא ולא קמגייר גיורא מינייהו. 
 
1.
בדרך כלל הביטוי בש"ס "חד אמר..." מדבר במחלוקת בין זוג אמוראים, ואילו בסוגייתנו מדובר שיש שתי דעות מיהם שני זוגות האמוראים שנחלקו ביניהם. כמו כן יש לציין שמדובר בארבעה אמוראים מפורסמים [וחשובים] ביותר שמוזכרים פעמים רבות בש"ס.

2.
יוצא מהגמרא, שכל ארבעת האמוראים [על כל פנים שנים מתוכם שבאמת אמרו את שתי הדעות] חולקים על רב יהודה שמפרש את הפסוק לגנאי.

3.
וזה קצת קשה, שהרי רב יהודה עצמו היה תלמידם של רב ושמואל וכיצד הא חולק על שני רבותיו יחד [לפי האפשרות בגמרא ש"חד אמר..." מוסב על רב ושמואל].

4.
הרב קאפח, כתבים, ב, עמוד 559:

... ופליגא דרב יהודה דאמר מאן אבירי לב גובאי טפשאי. א"ר יוסף תדע דהא לא איגייר גיורא מינייהו.
א"ר אשי בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דקחזו יקרא דאוריתא הרי זמני בשתא ולא קמגייר גיורא מנייחו, ע"כ.
הרי לרב ושמואל או ר"י ור"א אבירי לב נאמר לשבח ולרב יהודה נאמר לגנאי
ואמנם הדברים הם מילי דאגדתא וכאמור לעיל הרי אמוראי בתראי רב יוסף ורב אשי דחו דברי הנפלג והחזיקו בדברי רב יהודה ולפי הכלל.
וכך גם רט"ג לפי תרגומו שמעו אלי קשי הלב הרחוקים מן הצדק והיינו כרב יהודה

לפי שיטת הרב קאפח הנ"ל מתאים לשיטתו של הרמב"ם לפסוק תמיד כאותו אמורא שמוזכר אחרי הביטוי "ופליגא ד...", והוא מציין שמדובר בסוגייתנו בדברי אגדה ולא בהלכה.

4.1
אבל נראה שיש לדברים הנ"ל השפעה על הלכות התנהגות של אדם מישראל, האם מגיע מזון לתלמידי חכמים, או שעליהם להסתפק במועט. או שמא הפסוק כלל לא מדבר על מזון – לפי רב יהודה.

5.
ויש לשאול: לפי הרב קאפח שהלכה כמי שמוזכר אחרי "ופליגא ד..." נראה בפשטות לומר, ש"עורך הגמרא" הוא זה שכתב את הביטוי "ופליגא ד...", אם כן, לא היה צורך לגמרא להוסיף הוכחות מרב יוסף ומרב אשי – שבין כך הלכה כמותם כיון שהם "בתראי" - לארבעת החכמים שמוזכרים בתחילת הסוגיה שמפרשים את הפסוק לטובה.
ומה עוד שהביטוי "תדע" גם משמע – בדרך כלל – שכך הלכה.

6.
ואולי יש לומר, שאת הביטוי "ופליגא ד..." באמת אמרו בבית המדרש כדי ללמדנו שזוהי מסקנתם. והרמב"ם פוסק כך כאשר אין לזה סתירה מהגמרא.

7.
כמו כן אפשר לומר שרב יוסף ורב אשי לא ממש פרשו את הפסוק, אלא הדגישו רק את התנהגות אנשי "מתא מחסיא".