הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאים: רבי יהודה הנשיא ורבן גמליאל
ברכות טז ע"ב
משנה. רחץ לילה הראשון שמתה אשתו, אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ! אמר להם: איני כשאר בני אדם, אסטניס אני. וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין; אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים! אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה. חתן אם רוצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון - קורא. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול.
גמרא. מאי טעמא דרבן (שמעון בן) גמליאל? קסבר אנינות לילה דרבנן, דכתיב: +עמוס ח'+ ואחריתה כיום מר, ובמקום איסטניס לא גזרו ביה רבנן.
1.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ב הלכה ט:
אי זהו אונן זה שמת לו מת מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהן ביום המיתה בלבד הוא הנקרא אונן דין תורה, ולילה הוא אונן מדברי סופרים.
הרמב"ם פוסק שאונן בלילה הוא רק מדברי סופרים [וכנראה הכוונה לדין "דרבנן" – כפי שמפורש בסוגייתנו].
2.
כסף משנה הלכות ביאת המקדש פרק ב הלכה ט:
[ט] אי זהו אונן וכו'. בפרק טבול יום (זבחים דף צ"ט:) אנינות לילה מדברי תורה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר אינה [מדברי תורה] אלא מד"ס
ופסק כר"ש משום דרבי ס"ל כר"ש כדאיתא בפ' הנזכר (זבחים דף ק"א) הן היום אני היום אסור ולילה מותר ולדורות בין ביום ובין בלילה אסור דברי ר' יהודה רבי אומר אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא מד"ס
ועוד דסתם לן תנא כוותיה בפסחים ס"פ האשה (פסחים דף צ"א:)
וכן הכריח הרי"ף בפרק היה קורא (ברכות דף י"ח):
ה"כסף משנה" מוכיח מכמה מקורות את דינו של הרמב"ם. זוהי מחלוקת במסכת זבחים בין רבי יהודה לרבי שמעון. הכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון [מסכת עירובין דף מו], ולכן צריך היה לפסוק שאנינות לילה היא מן התורה, אלא – כך לפי ה"כסף משנה" – כיון ש"רבי" [=רבי יהודה הנשיא] סובר כרבי שמעון שאנינות לילה היא מדרבנן, לכן כך הכריע הרמב"ם.
2.1
וקשה: מדוע לא הביאו הוכחה מסוגייתנו שהגמרא מעידה שדעת רבן גמליאל היא שאנינות לילה היא מדרבנן.
3.
חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף טז עמוד ב:
ולענין פסק הלכה כתב רבינו האי גאון ז"ל דלא קיי"ל כרבן גמליאל אלא אנינות לילה דאורייתא היא ואף על גב דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים לילות בכלל
אבל רבינו אלפסי ז"ל כתב בהלכות דכר"ג קיימא לן דלית לן מאן דאית ליה אנינות לילה דאורייתא אלא ר' יהודה ור"ש פליג עלי' התם בזבחים פרק טבול יום [זבחים ק"א א'] ורבי נמי סביר' ליה התם דאנינות לילה דרבנן דתניא הן היום הקריבו את חטאתם אני היום אסור לילה מותר ולדורות בין ביום ובין בלילה אסור דברי ר' יהודה רבי אומר אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים
והלכך הוה ליה ר' יהודה יחיד לגבי רבים ולא קיי"ל כותיה,
ועוד דסתם מתני' כר' שמעון דתנן התם בפרק טבול יום [זבחים צ"ח ב'] אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכול לערב, ואמרינן עלה בגמרא מיפלג לא פליג וכי לא מני ליה אכיל, ורמינהו אונן ומחוסר כפורים טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים וכו' מאן תנא אנינות לילה דרבנן ר"ש היא,
וההיא דמועד קטן דף י"ד ב'] דאמרינן אי אבלות דמעיקרא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד כבר תירצה הרב ז"ל בהלכות דלרבותא קאמר הכין ולומר דאפי' לרבי יהודה דאית ליה אנינות לילה דאורייתא אפ"ה אתי עשה דרבים ודחי ליה, ודעת הראב"ד ז"ל כן.
הוא מביא את ההוכחות שיש ב"כסף משנה" [כמובן שהרשב"א חי לפני ה"כסף משנה"] ומוסיף: מכיוון שרבי יהודה ורבי שמעון פוסקים בניגוד לרבי יהודה לכן הלכה כמותם מדין "רבים".
3.1
מדוע הוא לא מתייחס לרבי יהודה הנשיא בפני עצמו, שבכוחו להכריע [כפי שמודגש ב"כסף משנה"]?
3.2
וכן יש לשאול: מדוע הרשב"א לא מצרף את דעת רבן גמליאל לדעת הרוב? [והוא גם התנא המוקדם לרבי יהודה ולרבי שמעון ולרבי יהודה הנשיא.]
4.
לכן נראה לומר, שמכיון שרבי יהודה הנשיא פסק בברייתא כרבי שמעון במפורש בדבריו, הרי שהוא מודיע בזה את דעתו האישית - דעת יחיד שלו - ולא אמר את דבריו באופן של "סתם משנה" [למרות שיש "סתם משנה" אחרת כ"רבי"].
לכן, הלכה כ"רבי" רק בצירוף דעתו של רבי שמעון ועל ידי כך הם "רבים" נגד רבי יהודה – והלכה כמותם.
4.1
ומדוע דעת רבן גמליאל בסוגייתנו לא מצורפת לדעתם במפורש על ידי הפרשנים?
4.2
נראה לומר, שמכיון שכל משנתנו עוסקת רק בדעתו של רבן גמליאל הרי שלכאורה משמע שיש מי שחולק עליו. ואולי גם מלשון הגמרא "קסבר..." משמע לכאורה שאין הלכה כמותו, ולכן הראשונים הביאו הוכחותיהם ממקומות אחרים.
4.2.1
ואולי דווקא להיפך, מכך שהגמרא דנה בדעת רשב"ג ההלכה צריכה להיות כמותו על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"
4.3
ואולי אפשר לומר: דעת "רבי" [שהובא אצל הפרשנים] זהה לדעת רבן גמליאל בסוגייתנו, ומכיון ש"רבי" היה נכדו של רבן גמליאל יתכן שלא מחשבים אותם כשתי דעות, ולכן הרשב"א לא הביא את דעת רבן גמליאל.
