הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מערבא"

אמוראים: רבא ורבינא

ברכות טו ע"א

יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל - מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב: +תהלים כ"ו+ ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'.
אמר ליה רבא: לא סבר לה מר כאילו טבל? דכתיב: ארחץ % בנקיון % ולא כתב, ארחיץ % כפי %.
אמר ליה רבינא לרבא: חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר: מי שאין לו מים לרחוץ ידיו - מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית! אמר ליה: שפיר קאמר, מי כתיב, ארחץ במים? בנקיון כתיב - כל מידי דמנקי. דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא, והני מילי - לקריאת שמע, אבל לתפלה - מהדר. ועד כמה? עד פרסה. והני מילי - לקמיה, אבל לאחוריה - אפילו מיל אינו חוזר; % ומינה % - מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל - חוזר. 
 
1.
"רבא" שמוזכר בסוגיה אינו רבא חברו של אביי [חי בדור הרביעי] שהרי לא חי בזמן תלמידו של רבי יוחנן [יש עדיין הפרש של דור ביניהם]. לכן – אומר ה"מנחת יהודה" – צריך לומר, שמדובר ברבא בר ירמיה או ברבא בר נתן שהיו תלמידי רב וממילא באותו דור של תלמיד רבי יוחנן.

2.
כמו כן, רבינא שמוזכר בסוגיה איננו רבינא חברו של רב אשי [שלא חי בימי רבא], אלא מדובר ברבינא שחי בימי רבא.

3.
האמוראים מדברים על חכם שבא ממערבא – ארץ ישראל. ב"מתיבתא", הערה יב מביא שבארץ ישראל מי גשמים אינם מצויים ולכן קשור לטירחה בהשגת מים לנטילת ידים.

3.1
ונראה לפי הנ"ל, שראוי לבדוק האם גם בכל מקום שמופיע הביטוי הכללי יותר – 40 מופעים בש"ס - "אמרי במערבא" גם יש הסבר ספציפי לקשר לארץ ישראל !