דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ברכות דף טו

עמוד א

רש"י ד"ה  ואי רבי יוסי דיעבד נמי לא – דהא ברכת המזון דאורייתא היא, ואכלת ושבעת וברכת (-דברים ח'):
רש"י כותב בלשון ברכת המזון דאורייתא היא ואכלת וכו' ולא כתב "דכתיב" ונראה דבזה יתורץ קושית תוס' בד"ה אי רבי יוסי וכו' שברכת המזון לא כתיב ביה שמע ומנ"ל לומר שלא יצא אם לא השמיע לאזנו, ותירץ תוס' שהואיל ומדרבנן צריך להשמיע אין לחלק בין קר"ש לברה"מ ומקרא מגילה, ונראה שרש"י למד שמאחר והתורה כותבת ואכלת ושבעת וברכת בוודאי שהכוונה בפה ולא בלב, משא"כ בקר"ש שכתוב בכל לבבך היינו צריכים את הלימוד מ"שמע" לומר שמשמיע, וע"כ רש"י כתב דאורייתא היא ואכלת ושבעת וברכת ולא כתב "דכתיב" שהוא יותר כשאומרים על דבר ש"נלמד" מהתורה – דכתיב, משא"כ על דבר שכתוב במפורש.
 

עמוד ב

רש"י  ד"ה בשאר מצוות – בכל הברכות:
נראה שחולק כאן על הסברו של תוס' שאומר שהכוונה בכל מצוות שע"י דיבור ולשיטתו שמדמין הכל לקר"ש, אבל רש"י מפרש בכל הברכות ולכאורה גם ברכת התורה.

רש"י ד"ה ההוא – הסכת ושמע בדברי תורה כתיב, כדאמרינן בפרק הרואה (דף ס"ג ע"ב) כתתו עצמכם על דברי תורה:
רש"י תפס כאן את מאמר הגמרא על הפסוק הסכת ושמע - שפירושו כתתו עצמכם ושמעו, וכמו שרש"י שם מפרש עשו עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה, ומאמר זה מופיע שם בין שני פירושים נוספים על הסכת ושמע, הראשון עשו כתות על מנת לשמוע דברי תורה, והאחרון הסו ושתקו עד שהשמועה תהיה ברורה בידכם, ונראה שרש"י בכוונה מציין רק למאמר האמצעי כי רק כשמפרשים הסכת מלשון להצטער אי אפשר לפרש את ה"שמע" בלשון השמע לאזנך, (וכי שייך לומר שצריך להצטער על מנת להשמיע לאוזן?) , משא"כ בשני הפירושים האחרים יכול לפרש את ה"שמע" גם לגבי השמעה לאוזן, כי הרי גם ב"שמע" ישראל מקויימים כמה פירושים כמו השמע לאזניך ושמע בכל לשון שאתה שומע.

רש"י ד"ה וכתבתם – שתהא כתיבה תמה ושלימה.
במסכת שבת דף ק"ג ע"ב דורשים וכתבתם – כתיבה תמה ורש"י מסביר תם = שלם כהלכתה, והכל בכלל תמה ושלימה שלא יחסר בה כלום.

רש"י ד"ה משום אלה הוא – דמשמע מיעוטא, הא לא כתיב מיעוטא - הוה משמע כולה מלתא מוכתב, והכא דליכא מיעוטא - למה ליה לרבויינהו מוכתבתם.
אצלנו בגמרא לא כתוב כך אלא משום דכתיב אלות, ונראה שרש"י מפרש שהמיעוט הוא בהמשך הכתוב - האלות ה"אלה".