סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבי שמעון ורבי שמעון בן יוחאי

ברכות ט ע"א


רבן גמליאל אומר וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל.
תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר, ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. הא גופא קשיא! אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אלמא - לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא, והדר תני: יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, אלמא - יממא הוא! - לא, לעולם ליליא הוא, והא דקרי ליה יום - דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא.
אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחי.
איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא דתניא, רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. הא גופא קשיא! אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אלמא - קודם הנץ החמה יממא הוא, והדר תני: יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, אלמא - ליליא הוא!
לא, לעולם יממא הוא, והאי דקרו ליה ליליא - דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא.

אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא.
אמר רבי זירא: ובלבד שלא יאמר השכיבנו.
כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: הא דרבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר. דההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהלולא דבריה דרבי יהושע בן לוי, אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר: כדאי
הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

כמה שלבים בסוגיה:

שלב א:

1. מובאת ברייתא עם דינו של רשב"י, הגמרא מקשה סתירה פנימית בברייתא ומיישבת. הסתירה הפנימית נפתחת בביטוי "הא גופא קשיא" שהיא מאד נפוצה בש"ס כשמקשים על סתירה בין שני חלקי משנה/ברייתא – כבסוגייתנו.

2. מה משמעות הפתיחה "תניא רשב"י אומר: ... ? יש אומרים [אלבק ב"מבוא למשנה"] שכאשר מובאת ברייתא עם שמו של אמורא בראש הברייתא הרי מתאים הניסוח "תניא" [ולא למשל "תנו רבנן"], מלבד המשמעות הרגילה של "תניא" – ציטוט ברייתא באופן כללי.

3. רב אחא בר חנינא בשם ריב"ל פסק כרשב"י. ויש לשאול: הרי לא מובאת שום דעה שחולקת על רשב"י ומדוע יש לפסוק במפורש כמותו? ואולי ניתן לומר 2 אפשרויות שהן אחת: הרי בהמשך הגמאר אומרת שאולי [לכוארה] אין הלכה כמותו במובאה של הברייתא זו. ובכלל ייתכן [כך אומרים הפרשנים לגבי נאים אחרים] שכאשר משנה/ברייתא מביאה את דעתו של חכם אחד בלבד משמע, שיש חכם אחר שחולק עליו [אם ידוע מיהו בר מחלוקתו הנפוץ – כמו רבי יהודה בסוגייתנו]

שלב ב:

4. הגמרא מציינת שיש חכמים [תלמידי רב אחא?] שאומרים שרב אחא פסק כרשב"י בדין אחר של רשב"י. הביטוי הוא "איכא דמתני להא.. אהא דתניא..."

משמעות הביטוי "איכא דמתני"

יד מלאכי כללי התלמוד כלל טז:

איכא דמתני לה אהא, דאמרינן בכולי תלמודא הוא דלישנא קמא מתני לה לההיא מימרא אמתניתין או אברייתא חדא או מימרא באפי נפשה ואידך לישנא מתני לה על משנה או ברייתא אחרת.

כלומר, הביטוי הנ"ל שייך כאשר מייחסים את מימרת האמורא למשניות/ברייתות שונות או אפילו לרישא או לסיפא של משנה.
יכולה להיות נפקא מינה לדינא בין הלשון הראשון ללשון השני [וכך יהיה בסוגייתנו אם נאמר ששתי הברייתות של רשב"י בסוגייתנו סותרות זו את זו – ראה בהמשך]

[כאשר מדובר במשניות/ברייתות שונות עם נושאים שונים לא מחייב שתהיה נפקא מינה להלכה

ויש לשאול: מי כתב את הביטוי "איכא דמתני לה אהא..." . האם הכוונה לשתי עדויות הסטוריות אודות דברי רב אחר בשם ריב"ל. מה באמת הוא התכוון בדבריו [איזו סוגיה הוא למד כאשר אמר את העיקרון שלו]? או שמא ניתן לומר, שהלומדים, מסדרי הגמרא, הכירו את העיקרון של רב אחא בדם ריב"ל, והם התלבטו לאיזה דין ניתן לשייך אותו.
ונוסיף הערה: הרי הניסוח בגמרא הוא "אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה..." ניסוח שמעיד שבאמת רבי אחא ממש כך שמע במפורש מריב"ל, אבל לא ברור [לגמרא: ואולי לרבי אחא עצמו] על איזו ברייתא מוסבים דברי ריב"ל.
לכאורה יש לשאול: הרי פעמים רבות מופיע בש"ס שאמורא פסק הלכה כחכם מסויים [בלי לפרט את פרטי תוכן הפסק] ולפי סוגייתנו, מי אמר שדבריו נאמרו על ה"מקור" שבאותה סוגיה? אלא כנראה, שבאופן סתמי ורגיל הדברים היו ידועים בבית המדרש או לעורך הגמרא מלבד בכמה סוגיות – כמו בסוגייתנו - שלא היה ברור.

5. הברייתא בקטע זה [בשלב השני בגמרא] היא "רבי שמעון בן יוחאי אומר משום רבי עקיבא" וכאשר ריב"ל פוסק כמותו הגמרא כותבת "הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא"

מוכיח מכאן הספר "בן יוחאי" את שיטתו [בעמוד 5], שכל מקום שנאמר "רבי שמעון" [ומופיע רק במשניות] הכוונה לדברי רבי שמעון שנאמרו לפני כניסתו למערה, ובכל מקום שנאמר "רבי שמעון בן יוחאי" [מופיע רק בברייתות ולא במשניות] הכוונה לדברי רבי שמעון שנאמרו אחרי צאתו מהמערה [שעסק בדברי מסתורין]. ולכן, כאן, שרבי שמעון אמר משום רבו – רבי עקיבא היה זה ודאי לפני כניסתו למערה ולכן נאמר "הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא" [וגם בגלל שאם אמר משום רשב"י משמע שאין אלו דברים אישיים שלו – שרק אותם אמר אחרי צאתו מהמערה !!!! ]. וקשה עליו בשנים: מדוע בפתיחה לקטע כן נאמר "רבי שמעון בן יוחאי משום רבי עקיבא" וכן: ב"דקדוקי סופרים" באמת מתקנים, ובמקום "הלכה כרבי שמעון שאמר משום..." מתקנים ל: "הלכה כרבי שמעון בן יוחאי שאמר משום רבי עקיבא"

ובכלל יש לשאול: הרי רשב"י היה תלמידו של רבי עקיבא, ומדוע לא נאמר "אמר רבי שמעון אמר רבי עקיבא" – ניסוח שמקובל בין תלמיד לרבו המובהק? אלא שבין התנאים כמעט לא מוזכר כלל הניסוח "אמר רבי... אמר רבי..." וגם הביטוי "משום" לא מוכיח שלא היה תלמידו המובהק ולא הכירו:

יד מלאכי כללי התלמוד כלל עה:

אמר ר' פלוני משום ר' פלוני, כגון אמר ר' יוחנן משום רשב"י לא שמעה ממנו אבל שמעה מאחר שקבלה ממנו.
...
ולדידי המך בעניותי נראה דאף גם זאת לאו כללא הוא למסמך עליה בכל מקום...
והבאתי את השלישית בפרק ד' מיתות [דף] ס"ח א' דעלה דתנינן שם ר"ע אומר משום ר' יהושע שנים לוקטים קישואין וכו' מסיק תלמודא דגמרה מר' אליעזר ולא סברה הדר גמרה מר' יהושע ואסברא ניהליה הא למדת דאף היכא דהוו מקבלי השמועה מפי האומרה עצמו הוי נקטי לה בלישנא דמשום.
הן אמת דלכאורה עדיין יש פתחון פה לחלוק ולומר דהני תלתא שאני דכיון דתנא נינהו ולא יצדק בהם כלל לישנא דאמר רבי פלוני אמר ר' פלוני על כרחיה דתנא למנקט לישנא דמשום אף היכא ששמעה וקבלה ממנו. ...

ה"יד מלאכי" עוסק בסעיף זה באחד הכללים הידועים והחשובים ביותר בש"ס. [כבר הזכרנוהו פעמים רבות] ההנחה הבסיסית של בעלי הכללים היא שהביטוי "אמר רב.. משום רב..." משמעו, שהאחרון לא שמע את הדברים מהראשון באופן ישיר. והוא טוען שיש לזה הרבה יוצאים מהכלל, ומביא לדוגמא סוגיה שבתחילה אמרה הגמרא שר"ע אמר "משום רבי יהושע" ואחר כך סיפרה
שרבי עקיבא שמע את הדין ישירות מפיו של ר' יהושע, וזה לא מתאים לכלל שאמרנו, והיה צריך לכתוב בברייתא: "אמר רבי עקיבא אמר רבי יהושע". מנסה ה"יד מלאכי" לומר שייתכן שלגבי תנאים הכלל שונה ואומרים "אמר... משום..." גם כאשר התנא המאוחר שמע ישירות מהתנא המוקדם.

6. האם יש סתירה בין שתי הברייתות? נחלקו בכך הפרשנים. לפי הרא"ש אין מחלוקת ביניהם ואילו התוס' סובר שיש מחלוקת בין שתי הברייתות [ראה "מתיבתא", הערה א, וב"ילקוט ביאורים", עמוד קסד]. ויש בזה חידוש: המחלוקת היא כנראה בין שני חכמים אודות מה אמר בדיוק רשב"י!

שלב ג:

ציטוט נוסף של הקטע:

כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: הא דרבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר. דההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהלולא דבריה דרבי יהושע בן לוי, אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר: כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

7. הגמרא אומרת שפסק דינו של ריב"ל לא נאמר במפורש אלא מתוך הלכה למעשה שאמר לשני תלמידים שלו שלא קראו קריאת שמע בזמנה – עד אחר עלות השחר - מחמת שיכרותם, והוא פסק להם שיכולים לסמוך על רשב"י. מכאן מוכח שפסק כרשב"י [בשעת הדחק – באונס].

ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים",עמוד קסו, שמביא שגם כאן יש גירסא ברי"ף "רשב"י" במקום "רבי שמעון", ומסביר בספר "מגיד תעלומה", שהכלל במסכת עירובין, שאין הלכה כרבי שמעון נגד חבריו היא רק כשמדובר ב"רבי שמעון", אולם כן הלכה כרשב"י. לכן נאמר בסוגייתנו "הלכה כרשב"י" בברייתא הראשונה, ואילו בברייתא השניה אמר רק "רבי שמעון" מפני שבין כך הלכה כרבי עקיבא שבסוגייתנו רבי שמעון אמר משמו. אבל הרי"ף אומר שכל המופעים בסוגיה יש לגרוס "רבי שמעון בן יוחאי" [כפי שהבאנו לעיל - לגבי 2 הברייתות - גם מ"דקדוקי סופרים"] – גם בפסק הסופי "כדאי הוא רבי שמעון בן יוחאי לסמוך עליו", מפני שהרי"ף פוסק כרשב"י בשתי הברייתות !!!



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר