סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

רגע באפו / הרב הלל בן שלמה

ברכות ז ע"א


נאמר בגמרא שהקב"ה זועם בכל יום כשיעור רגע, והוא אחד מחמשת ריבוא ושמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה (ובמסורת הש"ס מביא גרסה שמונה רבוא במקום חמש רבוא, וכותב שנכון יותר למחוק לגמרי המילה רבוא, והמספר מכוון כנגד פסוקי התורה; והוא בערך 0.4 שניות). לכאורה, אחרי שכבר מובא השיעור בגמרא, לא ברורה שאלת הגמרא לאחר מכן "וכמה רגע? כמימריה". האם זו דעה אחרת? המהרש"א בחידושי אגדות לעבודה זרה (ד,ב) מבאר, כי שאלת הגמרא היא מה כבר ניתן לומר בזמן קצר כזה, והתשובה היא שיכול לומר מילה אחת קצרה כמו "כלם" (אף מילה כזו צריכה זמן מסוים לאומרה, ועל כן מסתברת גרסת מסורת הש"ס יותר מהגרסאות האחרות המגיעות לשיעור זמן הרבה יותר קצר).

אפשרות אמירת מילה זו מובאת בתוספות בברכות (ז,א ד"ה שאלמלי), אלא שהתוספות מביאים תירוץ נוסף, שאם היה מתחיל בשעת הרגע, היה יכול להמשיך לקלל. לפי דברי המהרש"א צריך לומר, כי אף התירוץ השני של התוספות, הוא ביאור תשובת הגמרא "רגע כמימריה", כלומר, דיבורו המתחיל באותו רגע.
 

אימת רתח?

לדברי הגמרא, פרט לבלעם הרשע לא היה מי שיכול לכוון את השעה בה הקב"ה כועס. אולם מיד לאחר מכן מובאים דברי אביי, כי זמן זה הוא בשלוש השעות הראשונות של היום, בשעה שהתרנגולת עומדת על רגל אחת ואין לה אדמימות בכרבולתה; ואף מסופר שם על רבי יהושע בן לוי שרצה לקלל מין אחד, ולכוון לשעת הכעס. מכל מקום, מן השמים כוונו שרבי יהושע בן לוי לא הצליח לכוון שעה זו.

לדברי רבי מאיר, שעת הכעס היא בשעה שהגויים משתחוים לחמה, בשעה שהיא זורחת, ובפשטות אפשר לכוון לשעה זו. לדברי התוספות בעבודה זרה (ד,ב ד"ה בתלת), דווקא בשעה השלישית היא השעה שבה המלכים מניחים את כתריהם, ואף לזו כוונת אביי. אבל לדברי רש"י בברכות (ז,א ד"ה בתלת) המדובר בדברי אביי באחת משלוש השעות הראשונות; וייתכן שדברי אביי אינם מיושבים עם דברי רבי מאיר. לכאורה נראה, כי השתחויית המלכים העובדים לשמש בשעה שהיא זורחת, מתאימה למשתחוים בשעה הראשונה שהשמש יוצאת, ומלכים אלו היו משכימים לשם כך, כשם שמצאנו גם לגבי פרעה שהיה משכים בבוקר לשם עבודה זרה ("אנו משכימים והם משכימים..."). כך גם אנו מוצאים ביומא (לז,א) לגבי הנברשת של הילני המלכה: "בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע".

בספר 'רושיינא' לרבינו שמואל (אחד הראשונים) מופיע לפני דברי רבי מאיר לשון "ולמה כועס?". כלומר, רבי מאיר לא בא לבאר את השעה המדויקת בה ה' כועס, אלא לבאר את הטעם לכעס; ולשון "מיד כועס" אינו בדווקא מיד באותו רגע, אלא הכוונה היא במהלך שלוש השעות הבאות. כך גם נראה ללמוד מהקשר הדברים בגמרא בעבודה זרה, שם מובא לאחר מהלך הסוגיה, כי אין להתפלל מוסף בשלוש השעות הראשונות של היום, משום שאז זוהי שעת דין (ונפסק בשו"ע או"ח תקצא,ח).



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר