הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "חד אמר... וחד אמר..."; "הכי אמר"

ברכות ה ע"א

פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא, חד אמר: אלו הם יסורין של אהבה - כל שאין בהן בטול תורה, שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו; וחד אמר: אלו הן יסורין של אהבה - כל שאין בהן בטול תפלה, שנאמר: +תהלים ס"ו+ ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי.
אמר להו רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלו ואלו יסורין של אהבה הן, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח; אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו? - אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו; דבר זה מתורתך תלמדנו; קל וחומר משן ועין: מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם - עבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם - על אחת כמה וכמה, והיינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין; נאמר ברית במלח, דכתיב +ויקרא ב'+ ולא תשבית מלח ברית, ונאמר ברית ביסורין, דכתיב: +דברים כ"ח+ אלה דברי הברית. מה ברית - האמור במלח - מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין - יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם. 

1.
הסגנון "פליגי בה רב... ורב... חד אמר... וחד אמר..." מופיע בש"ס כ – 60 פעמים. משמעות הסגנון היא שלא היה ברור לחכמים מה אמר כל אחד מהם. כלומר, ידעו ששני החכמים נחלקו בנושא אולם לא ידעו מי החכם שאמר דין א' ומי החכם שאמר דין ב'.

2.
הביטוי "פליגי בה רב אחא ורבינא" מופיע בש"ס כ-20 פעם.

3.
"הליכות עולם" שער חמישי סעיף ו:

" בכל התורה כלה דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא וסימניך ח"ח, ח' דרב אחא ח' חומרא.
הלכתא כרבינא לקולא בר מתלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא, והלכתא כרב אחא לקולא וסימניהון אומצ"א ביע"י ומיזרק"י, וכולן הלכות קבועות הם בחולין פרק גיד הנשה (חולין דף צג ע"ב) יעויין שם ואין צורך לכותבן.
והני מילי כשחולקין הם בפני עצמם, אבל כשאחרים חולקים עמהם לא שייך למימר הכי כן ראיתי בתוספות. "

וראה, שם, ב"יבין שמועה", שם, כלל רנג:

ורש"י בחולין, שם, אומר:

"בכל התורה כולה רב אחא ורבינא, חד אמר הכי וחד אמר הכי, בכולהו ההוא דמיקל - רבינא, וההוא דלחומרא - רב אחא"

לפי זה, מדוע הגמרא לא הציגה את שמו של רבינא במפורש ליד דעתו ונקטה באופן סתמי "חד אמר..."?

4.
ואפשר לומר: היתה מסורת תחילה "חד אמר... וחד אמר..." ולא ידעו מי אמר, ולאחר שבררו העניין נקבע הכלל שרבינא הוא זה שמיקל, וזה נקבע במסכת חולין.

5.
ואולי אפשר לומר גם: במחלוקת רבינא ורב אחא היתה הלכה צריכה להיות כרב אחא כנגד רבינא. אם הוא אחרי רבינא אזי "הלכה כבתראי"] ולכן הגמרא לא רצתה לפסוק בניגוד לכלל הזה ולכן סתמה "חד אמר..." והכריעה על פי הכלל שהלכה כמיקל.

5.1
ונראה לומר עוד אפשרות, הגמרא קבעה נקודתית שההלכה בכל אותם מקומות כדעת המיקל, והיא רצתה שיהיה נאמן לכללים הידועים, ולכן החליטה שרבינא הוא שפסק את הדעה לקולא, והכלל הוא שרבינא ורב אחא ההלכה כרבינא.

6.
לפי זה אפשר לומר, שבכל מחלוקת של "חד אמר... וחד אמר..." יש אותה משמעות כלעיל, דהיינו, המחלוקת בסגנון זה מאפשרת להכריע באופן ענייני וללא קשר לכללי הפסיקה שבין האמוראים, למרות שבסוגייתנו אין כלל מיוחד בין שני אמוראים אלה שחיו בערך באותו דור [שני-שלישי]. ובסוגייתנו לא מדובר בדין הלכתי אלא בפרשנות רעיונית ובאופן עקרוני לא שייכת הכרעה הלכתית. ואולי לכל אחד מהם היתה דעה מיוחדת בנושאים אלה.

7.
אחר כך הגמרא מביאה דעה אחת שכוללת את שתי הדעות שנאמרו על ידי שני האמוראים:

אמר להו רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלו ואלו יסורין של אהבה הן,...

מהי המשמעות של הביטוי "הכי אמר" ומדוע לא נאמר בגמרא – כמקובל - רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן.
כלומר אם היה כתוב "אמר" במקום "הכי אמר" גם היה משמע שרבי אבא בנו של רבי חייא בר אבא אמר בשם רבו-אביו שאמר בשמו של רבי יוחנן, שהרי זוהי המשמעות הקבועה של הביטוי "אמר רב.. אמר רב..." [גם ב 3 דורות – כבסוגייתנו]. [ואמנם יש כמה שינויי גירסאות, אבל לא מתייחסים לביטוי "הכי אמר".]

7.1
ואולי יש לומר, שהביטוי "הכי אמר" מלמד שהאמורא עצמו שמוסר את דברי רבותיו לא סובר כמותם...