הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ואיכא דאמרי"

ברכות ג ע"א

ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי [מימרא של 3 דורות]: אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת.
אמר רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא בדברי תורה, אבל מילי דעלמא לית לן בה.
ואיכא דאמרי, אמר רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא % אפילו % בדברי תורה, וכל שכן מילי דעלמא.

1.
יש הבדל בין שתי הדעות בגמרא. לפי הדעה הראשונה אין אמורים בפני המת דברי תורה, ואילו דברי חולין מותר, ולפי הדעה השניה [ה"ואיכא דאמרי"] איו אומרים בפניו גם "מילי דעלמא".

2.
רמב"ם הלכות אבל פרק יג הלכה ט :

אין אומרין שמועה והגדה ב בבית האבל אלא יושבין דוין, וכן אין אומרין בפני המת אלא דברים של מת, אבל לעסוק בדברי תורה בפניו או בבית הקברות אסור ג.

משמע מהרמב"ם שפסק כדעה ראשונה בגמרא. וראה ב"הלכה ברורה", "בירור הלכה", עמוד ג, שמביא מחלוקת פוסקים בזה.

3.
ושואלים: הרי שיטתו הכללית של הרמב"ם היא לפסוק תמיד כלשון אחרון בגמרא.

4.
ויש מיישבים זאת על סמך גירסא הפוכה בגמרא [ראה "לחם משנה" ו"בירור הלכה", שם]. ויש מפרשים שמכיון שכך נהגו הגדולים – כדעה ראשונה.

4.1
ואולי יתכן לומר, שהביטוי "ואיכא דאמרי" [כאשר הלשון הראשון לא נפתח ב"איכא דאמרי"] לא נחשב לשון אחרון.

4.2
ואולי יש לומר שהרמב"ם פסק לקולא בין שתי הלשונות מפני שבאבלות נוהגים להקל.