"תניא רבי יהודה בן בתירא היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה"

ברכות כב ע"א

הנה יל"ע דמה ענין דרשה זו, הרי אין הנושא אם ד"ת מקבלין טומאה אלא אם מותר לטמא קרי ללמוד תורה ומה ענין זה לזה. ובכלל מה שייך לומר שד"ת יקבלו טומאה הרי גם בלי ילפותא לא שייך שד"ת יקבלו טומאה. ועוד קשה הרי אם בעל קרי אסור בד"ת זה בגלל שילפינן ממעמד הר סיני ומה עונה ע"ז ריב"ב. ועוד קשה לי הרי התוס' [ב"ק פ"ב ב' ד"ה אתא] הקשו איך יכול ריב"ב לבטל תקנת עזרא והרי עזרא היה ב"ד יותר גדול בחכמה ובמנין ותי' ג' תירוצים או דס"ל לריב"ב דעזרא לא גזר כלל וכלל או שגזר באופן שיוכלו לבטל או שהתקנה לא התפשטה ואז אפשר לבטלה. וא"כ לפי התי' הראשון שעזרא לא תיקן כלל טבילה לבעלי קרי א"כ מה צריך פסוק להתיר, הרי לא נאסר כלל. וגם לשאר התירוצים קשה למה צריך פסוק להתיר. וי"ל דיש כאן שני ענינים האחד הוא האם באמת שייך לומר שיש קשר בין הטומאה לבין העסק בתורה, והשני איך להתייחס לגזרה שגזר עזרא. והנה ריב"ב ס"ל דמעיקר הדין אי אפשר בכלל לשייך טומאה לד"ת, דכל מה דמצינו דיני טומאה וטהרה זה רק בהתייחס לעניינים גשמיים כגון שטמא אסור באכילת קדשים או שאסור להכנס בגופו למקדש או שטעון שילוח מחוץ למחנה וכל כיו"ב. אבל לא שייך ליחס איסורי טומאה לדברים רוחניים. וכיון שדיבור בד"ת הוא ענין רוחני לא שייך כלל לאסור זאת משום טומאה. וזאת מה שדרש ריב"ב דתורה היא כמו אש דהיינו כמו שאש לא מקבלת טומאה בגלל שהיא לא נחשבת למציאות גשמית כמו אדם, או כלי, או אוכל וכיו"ב, כך ד"ת גם הם רוחניים, וגם הדיבור או המחשבה זו פעולה רוחנית ועל כן לא שייך כלל לעניני טומאה וטהרה. כל זה לא נוגע למעמד הר סיני כי למעמד הר סיני היה דין כמו להכנס לבית המקדש שהרי המקום היה מקודש דמכיון שה' ירד על הר סיני הרי שכל סביבות ההר התקדשו לענין המעמד. אבל ללמוד או להרהר בד"ת אין זה ענין כלל לטומאה וטהרה. רק שיש לדון מצד תקנת עזרא וע"ז עונים בתוס' ב"ק, ודו"ק.

[האר עינינו]

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים

תגובות

הוספת תגובה